כרך של רומי · חלק כ״ה סימן ד׳

הסעיף הא' בפיסול הגט חלילה. והסעיף הב' בנישואי אלטיר שראובן אמר שאני אמרתי ח"ו שהיא אסורה לו ושקר ענה אלא שאני אמרתי ואומר שדבר זה שהוא קודם מעשה ראוי לעמוד עליו ולבארו משום לזות שפתים וכבר הבאתי בידי תשו' אדמת קדש הנז' ולא שח"ו אני מחליט לאסור אחרי כל מה שידעתי וכמבואר בגופא דעובדא כי לאסור איסר אשה על איש דעלמא צריכה רבה ויקירא וכמ"ש הרב אורים גדולים במעשה הסנה סו"סי קכ"ט ובסוף לימוד ק"ל. והביאו הרב יד אהרן א"ה בהגהב"י אות כ"ח ומכאן תוכחת מגולה לנדונינו אשר אין בו כדאי לאסור האשה הנז' ע"פי דבריו ובפרט אנן דידעינן שורש הדבר מתחילה כי הוא אמר שמגרשה בעבור ריח הפה. ועיין באגרות הרמב"ם ד"כ וז"ל אבל אם ח"ו נשען עליה אע"פי שאין שם עדים ראוי לכל ב"ד הגון שלא תנשא אשה למי שנחשד עליה והיא תחת בעלה ע"כ ואולם ה"ד ע"י קלא דלא פסיק לא ע"פי בעלה שאומר עתה שהיא מפתה אותו שיגרשנה וק"ל וע"כ נניח הסעיף הב' באחרונה ונדבר בו מה שראוי לדבר ונטפל עצמינו בביאור הסעיף הא' דהיינו על הכפלת השמות שזייפו מחדש גם בו גם באביו ודבר זה נחלקו לב' פרטים הפרט הא' כשנעשה עצמינו אלמים וחרשים לפי שעה שבדרך אמת היה לו שם אחד גם לו גם לאביו הנודעים בעיר. והפרט הב' יתטפל לברר שקרות האנשים האלה ומהותם המזוייף למען ידעו דור אחרון במה אנן קיימין. ולדבר בפרט הא' ולא נביא ראייתינו כי אם מהספרים עצמם שהזכיר בכתב מרירי שהרב לא הטה אוזן והם התשב"ץ והרדב"ז והרב טורי אנן והב"ש. הנה התשב"ץ בח"א סי' י"ב כתב וז"ל שאפי' בשמו ובשמה אם לא הוחזקי בעיר בשמות אחרים אלא אלו שהם בעיר לא במקום הכתי' ולא במקום הנתינה אינו נפסל בכך עי"ש שהאריך ולקמן נבאר לעיני השמש והירח איך מלבד שלא הוחזק לא הוא ולא אביו בשמות אלו אלא אדרבא הוחזק להיפך כאשר נברר מע"פ פנקסים וכתבים וע"פי עדות מזמן כתיבת הכתיבה וכאשר כתבתי לעיל ועדיפא מינה ב' רבינו הרדב"ז מאריה דאתרין בחדשות סי' שע"ה על ראובן שבא מארץ מרחקים והחזיק שמו ראובן הגר ושידך אשה בשם זה ונכתבו עליו במה שטרות בשם זה ונשא אשה בשם זה וגירשה בשם זה וכו' ועתה רוצה לקלקלה ואומר כי אביו הוא מומר ושמו היה פלוני אלפנדרי וכיון שלא כתבו שם אביו שהגט פסול תשו' הגט כשר ותנשא בו לכתחילה ולא מבעיא אי ליכא סהדי שאביו מומר וששמו וכו' דפשיטא דלאו כל כמיניה לקלקלה אלא אפילו אם יבואו עדים ששם אביי פ' הגט כשר ולא שאני אומר כשר בדיעבד אלא אפי' לכתחילה היה צריך לכתוב כך דקי"ל כתב שם העיקר בגט והנטפל כולל אותו בוכל שום וחניכא ואפי' לא היה כותב וכל שום וחניכא כיון שלא נודע לו זה השם אלא אחר שגירש וכו' עי"ש שהאריך בראיותיו כאיש גבורתו וסיים וכתב וז"ל ומ"מ הדבר ברור שאם הוחזק בב' שמות בשוה וכת' א' מהם וכתב וכל שום וכו' שהיא מגורשת גמורה דאפי' לדעת ר"ח והראב"ד שהאריכו לכתוב ב' השמות בהדיא היינו דוקא כשמגרש אותה במקום אחר אבל כשהכתוב והנתינה במקום אחד אין צריך לכתוב שניהם בפירוש ולכך אשה זו מותרת לינשא בגט זה והמעגנה עתיד ליתן את הדין. ולהמגרש צריך להכריז עליו לפי שעבר על החרם שלא להוציא לעז על הגט ואם הוא ארוס ע"פי חכמי' שאומרים שצריכה גט אחד ה"ז פטור ואם אחר שיתברר לו ע"פי מורה הוראה שאשה זו מגורשת והגט כשר וישיב ככלב שב על קיאו ראוי ליסרו ולהענישו ע"כ. ועל מה שפי' מרן ז"ל בסי' קכ"ט ס' י"ב ואם לא כתב אלא שם שיש לו במקום שהוא ואשתו שם כשר. כ' הב"ש ס"ק כ"ב כשר משמע אפי' אם יודעים באותו מקום שיש לו שם במקום אחד מ"מ כשר כיון שנתן הגט כאן בשם שיש לו באותו מקום וכל הני שמות דהיינו שהוא בעצמו מחזיק במדינה זו אותו שם ובמדינה אחרת מחזיק לעצמי שם אחר ע"כ. והרב טיב?גיטץ מווארשא הנז"ל בכללים של הרב הנז' עם הגהותיו בדי"ג ע"ד אות ך' כתב ואם חתימתו השם שעולה לס"ת אין שוין ואינו יודע בעצמו למה חותם כך יש לילך אחר השם שעולה לס"ת ע"כ והרב טור אבן סי' ט"ז אחר שהאריך בנדונו שאינו ענין לנדונינו בשום פגם כמו שיראה הרואה כתב וז"ל וכבר מבואר דעת התוס' והרא"ש והטור וסיעתם דאם במקום הכתיבה לא ידעי שיש לו שם אחר במקום הנתינה הגט כשר ונסתייע מדברי הרב פני יהושע מבלי שירשום לנו המקום והסימן ותמצית דבריו ואני חפשתי אחריו ומצאתיו כי דרשתיו בסי' יו"ד שנדונו היה על בליעל אחד שמו כורש ובס"ת היו קורין אותו בקרקאצרי והוא נשבע שבועות חמורות שנשתנה שמו זה זמן בשם נפתלי ושם היו קורין אותו נפתלי וכתבו הגט על שם נפתלי והרב ז"ל האריך ברוחב מבינתו והביא דעת הרא"ש והטור הנז' וסיים וכ' וז"ל אבל באמת נ"ל ברור דבנ"ד מקרי לא אתחזק בתרוייהו דאין זה מקרי מוחזק מה שהבליעל הודיעו להם שיש לו עוד שם דכל הפוסקים כולם כתבו דקורין אותו שם בשם זה או שיודעין במקום זה שיש לו שם אחר משמע שהעולם יודעין ומוחזק בפיהם ויודעים כל מכיריו שכן הוא וכמו שכתבתי לעיל בשם תשובת הרא"ש דבעינן שיוחזק בעיר באותו שם עד היום הזה וכדאמרי' בפרק גט פשוט כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו והשתא אתי שפיר דאין צריך לדחוק דברי הרא"ש והטור שכתבו דאם בשני המקומות אין יודעין בב' השמות אין צריך לכתוב אלא דנתינה וכו' וק' פשיטא ואיך יכתבו והלא אין יודעין משם אחר כלל וצריך לדחוק דאדיעבד קאי וכדכתבנו לעיל והשתא ניחא אע"ג דבשעת כתיבה הוגד לב"ד שיש שם אחד במקום הנתינה כיון שלא הוחזק אינו כלום וכו' עי"ש שהאריך עוד. ואל יאשימני הקורא הנעי' אם הארכתי הדיבור בהעתקת ספרים במקומותם בארשותם כי זכיתי בקופתי מתרי טעמי. הא' להביא מהספרים עצמם שנשתמשו מהם לראיה לפסול את הגט שהם עצמם קורין בגרון הדברים מהפך להפך ואדרבא מקילים יותר מדאי וזאת שנית שרובם גם מחכמי אשכנז ולפי דעת הכותבים המכתב ההוא כאילו אין תורה בחכמי ספרד. ידענו כל מה שכתב הריב"ז בשבח חכמי אשכנז אבל ידענו ג"כ כל מ"ש רבינו רמ"א בשבח פ' מרן הקדוש מה שכתב בתשו' דאם מרן מיקל והוא מחמיר אל מרן שומעים כ"ש בב"ד של חכמי ספרד שאין להם כי אם לפסוק כריהטא דשמעתתא לפי הסכמתם ומנהגם כאשר כתב הרב גט פשוט: