כרך של רומי · חלק כ״ה סימן י׳

הנה למדנו מד' הרב בית אפרים תרתי תלת. א' דבעיקר הדין דעתו ככל הפוסקים שהובאו למעלה בפרט הראשון ובפרט מכוון הרבה לדעת הרדב"ז והדב פני יהושע ז"ל. ב' דקורא בגרון דאפי' אם כה נודע בשם החדש קודם הגירושין היה מקום הרבה לחוש שלא לכותבו. ג' דאפי' אם יש מי שיוכל להחמיר בענין שנתן עיניו בממון אין לחוש כלל כ"ש הכא בנדון שלפנינו שנתן עיניו בה ואין האשה מתקדשת אלא לרצונה היש עול וחמס מזה לעגנה ולהצריכה גט הא ודאי כל האומר היפך מזה יטעה ואינו אלא מן המתמיהין אלא עוד זאת דאם אחרי ראותו כל האמור יוציא לעז ויערער ראוי לגדעו כאשרה דאם עד עכשיו יטעה הטועה שהיה שוגג אחרי בירור זה הוא מזיד גמור ונלכד בכל מ"ש הרדב"ז הנז' שגם אל סיום תוקף ואדיר כזה כיון הרב בית אפרים וז"ל וגם יזהירו אותו על נפשו שישמור פיו ולשונו מלהוציא הדיבה שאף אם היה מקום לדונו עד עתה כשוגג מכאן ואילך מזיד הוא ובר נידוי הוא שאף שנאמר האמת אתו אחרי שאין נאמן מן הדין אין מקום להעתיקו מכלל מוציא לעז ותאכלנו אש לא נופח ע"כ. ירבה לסלוח הקורא החביב אם אוסיף לענין שלפנינו עוד יתר במקום נאמן שמצוה עלינו לאבד כל זכר הכתב המרירי הלזה אחר שהוא מסודר ומתוקן מיד המשומר המיסיונא"ר אשר שם. ומצוה עלינו להפר מחשבותם ולא תעשינה ידיהם תושיה א"כ אפי' היה צד חומרא בדבר להצריכה גט שני חוץ ממ"ש הכ"י והביא הכרם שלמה אשכנזי ד' כ"ט ע"ד דלפי מנהגינו להניח הגט ביד ב"ד והיו מכירים המגרש והמתגרשת יש מקום להקל בכמה חומרות עי"ש עכ"ז מפני שהכתב מרירי או הפסק לפסול הגט נעשה ע"י המשומר הלזה מצוה להתקומם עליו ולפררו ולזוררו לרוח הטומאה וחילי ממ"ש הרב אהל יעקב ששפורטש ז"ל על מנהג אמשטרדם שלא היו מברכין ברכת כהנים כי אם בימים נוראים וכת הש"ץ נר"ו הנהיגו לאומרו וע"ז כשנשתמר הוא וכת דיליה רצה להנהיג הרב ז"ל לבטל הב"כ אף דהנהיג הש"ץ מנהג יפה וע"ז כתב וז"ל הטעם הב' אף אם היתה מצוה ע"כ ישראל ויש בביטולה נדנוד עבירה הייתי מורה לבטלה כדי להשבית מאנוש זכר האנשים האלו החטאים המסיתים והמדיחים מחטיאי אדם המבקשים לעקור תורתינו ותורת חכמינו כדי לעשות תורה חדשה אשר ע"ז לבד שלא יעלה על לב אנוש זכרונם וכ"ש לפני ה' כל דבר טוב המתחדש ע"י הבסי' יהיה מתבטל וכל ספריהם ספרי מינים ראוים לשריפה עי"ש שהאריך יותר והרי אתה דן ק"ו אם בכת הש"ץ אפי' בנדנוד עבירה כך בנדון שלפנינו שהוא ספר ופסק שכתבו מין שורשי מתלמידי יש"ו הנוצרי אשר עליהם הוקבעה ברכת למינים אל תהי תקוה וגם שאין בזה לא עבירה ולא נדנוד עבירה כי אם חומרא לאיזה דעת איזה פוסק שיוכל להמצא עאכ"ו שמצוה ע"כ רבני ישראל שיגיע לידם פסק דין מרומה הלזה שמחוייבים לגדעו כאשרה ולשורפו בשריפה בנחל קדרון וגם דבר זה ברור כשמש למי שנגע יראת אלהים בקרבו: