כרך של רומי · חלק כ״ה סימן א׳

בשבטי ישראל הודעתי נאמנה הלא טוב אמנ"ה עדות ה' נאמנה קול קור"א במדב"ר תשורי מראש אמנה. ע"ד אמת יצדק מעשה שהיה במצרים אשר כל השומע יחרד לבו וילפת וכל הברכים תלכנה מים. שמעי הרים את ריב ה' והאתנים. רבני וגאוני ישראל נטעי נאמנים מעשה שהיה כך היה שפה אסכנדריא של מצרים נשא אשה אשכנזי אחד שמו ראובן בן ניסן תושב עיר מצרים יע"א לבתולה אחת שמה שרינה בת אברהם רוזענפעלד יהיו הנישואין ע"י הח"מ מרביץ תורה בישראל פה העירה ובשעת הכתובה שאלתי על שמו וע"ש אביו ואמר לי ששמו ראובן בן ניסן ובדקתי אחריו אם יש לו שם אחר כי אע"פי שאין למדין מספר כתובה כנודע היינו דוקא אם מסדר הקידושין היא אדם דעלמא לא יחיד מומחה שוכן לשפט"יו דהא ודאי דייקי ודייקי בס' כתובה (ועיין גט מקושר אשכנזי די"ג נדפס בו ואנשא ודוק) וע"ז דקדקתי אחריו הרבה ויאמר לי שאין שמו ושם אביו כי אם ראובן בן ניסן ובשם הגוים נקרא בשם מרטין ואמרתי לו דאנן לא נהגינן לכתוב שם הגוים (כמו שיבאר בסמוך) והוא חילה פני לכתוב שם מרטין בכתובה יען כתיב הפאספורט' שלו בשם זה ויען ששטר כתובה הוא שטר העולה בעש"ג איזה זמן לענין גבית כתובה אמרתי ויהי מה כי אינו גט וכת' לפסול כידוע וכתבתי ראובן מרטין בן ניסן. ואחר גמר הנישיאין נסעו לארעא דמצרים ולא עברו איזה חדשים כי הפך האיש ראובן לשנוא לאשתו הבתולה הקרובה אליו והתחיל להתעולל עליה עלילות ברשע לענין הגש"ם בלבד לאמר הרחיבה שאול את פיה אין אדם יכול לעמוד מפני הריח וכאלה רבות דברי ריבות מכלות עינים ומריבות. ומתוך צרה ברחה האשה לפני מע' הרב מא"ד בעוב"י מצרים יע"א וידיה על חלציה לאמר הושיעה המלך כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת וכ"ש עם כמה וכמה עוד זאת כי הבעל איננו כהיום כאתמול שלשום ואם ח"ו לא יחוס וירחם עליה לבקש לה בית מנוח באופן ראוי תצא מדעתה והרב הנז' בישראל גדול שמו פחד קרהו ורעדה ע"פ המאורע ותכף לא איחר הנע"ר ישראל ויכתוב לי אגרת כפי זרת בעוף הפורח לאמר עמוד לי משם למהר לשלוח אבי הנערה אברהם הנז' כי בתו היה לפי דבריה בסכנה גדולה וסיפר לי מתוך דברים שכתב את כל המאורע וכאמור ואנא נפשאי תכף לקבלה אזרתי כגבר חלצי וחייבתי את אבי הנערה הנז' וילך לו לדרכו וירד מצרימה ועמדו רגליו בב"ד של שם ואחר עמל וטורח אחר כמה ימים ברצוא ושוב לא נתרצה האיש ראובן הנז' להשתוות עמה כי אם גמר בדעתו ופטר את אשתו שרינה הנז' בגט כריתות לפני הרב עליון הנז' ותכף חזרה האשה אל בית אביה בנעוריה ולא עבד כמו חדש ימים והנה אגר"ת בת מחלת מאת הרב מא"ד הנז' הי"ו מפיל תחינתו לפני שנשתדל עם אבי הנערה לדבר על לבו ולפייסו למען ישוב וניחם ויחזירנה לבעלה ויקוים בה מצות מחזיר גרושתו כי בעלה ראובן הנז' לפי"ד דעתו בל עמו מיום שגירשה ויום ויום הולך ודל והנה הוא בסכנה עצומה ואנא נפשאי לשם מצוה נטפלתי לעשות ככל אשר פקד עלי הרב תנא רבי אליהו נר"ו וחתרתי למצוא הכשר ולא יכולתי כי אבי הנערה בא טעו"ן לפני בטענות מספיקות כי הוא דבר נמנע נישואין הללו ואני בשומעי כל טעניתיו חדלתי מלדבר עוד והשבתי למע' הרב הנז' נר"ו כי לעשות רצינו חפצתי ולא עלתה בידי ויהי לימים עוד והנה אגרת אוגרת נטלה על שולחני כתובה באש שחורה ע"ג אש אדמדמת פוגמת ונפגמת הומיה וסוררת ואנחה שוברת וכדבר אחת הנבלות מדברת פוסלת ונפסלת עם אבן הזוחל"ת הגט הנזכר הנעשה ונגמר בפני ב"ד מומחה ואני בפתחי עמדתי מרעיד וכמעט רגע רעדה אחזתני שמה החזיקתני מראות המאורע מר ורע כי ראיתי אשר לא דמיתי ושמעתי אשר לא חשבתי יתכף כארי התגברתי ובכל כוחי עמדתי לגרש לץ מבית מדרשי יפה אמרתי צא צא איש הדמים מקעקע ביצתן של ת"ח העומדים בבית ה' בלילות וכל מי שכתב האגרת הזאת כבר נלכד בחרמו של ים הגדול והנורא מאור גלותינו רבינו ת"ם זיע"א ויהי אך יצוא יצא האיש ההיא מעמדי בנזיפה גדולה כראוי לכל מורה ודאין לתת עורף ולא פנים למינים ולמלשינים כאלו למען לא יוסיפו בנהעילה לרדוף אחרי בתי דיני ישראל ולעגן בנות ישראל הכשרות. ואדהכי לא עברו ימים במספר והנה המגרש ראובן הנז' בא מארץ מצרים וב' וג' מאהוביו עמו ויעמיד פתח בית מדרשי וראשו חפוי כחבל ופניו למטה לחלות פני להשתדל בכל מאמצי כחי להביא עוד הפעם אבי הנערה לדבר על לבו ולפייסו למען יחזור להתחתן עמו ושהוא היה מתחייב בכל מין חיוב אשר ישית עליו אבי הנערה עד להפליא ואנא נפשאי לא מנעתי עצמי מלהטפל בדבר בכל כוחי עוד ואבי הנערה בפנים של זעם. וקולו קול רעם ופיו כפי אתון בלעם הקשה עורפו ואמץ את לבבו וצווח ככרוכיא לבלתי תת אוזן מקשבת אל כל מיני תחנונים ומיני פיוסים אשר דברתי באזניו ובראותי קשיות עורפו אמרתי אני אל לבי מצוה לקבל שכר על הפרישה וביה בליליא חזר ובא המגרש ראובן בוכה לקשה יום על הרעה הגדולה הזאת כי רואה בעצמו שלא נשאר לו חיים ומי יתן מותו מחייו ואל יראה ברעה כי אשתי זאת תהיה לאיש אחר שמו אלטור כי לפי דבריו הוא היה בעודנו והוא אשר הסית אותו לגרש את אשתו מכל הדיבה והל"הר שדיבר באזניו והאריך לספר רוע מעלליו של האיש אלטיר שהוא היה נער משרת וחייט בתוך ביתו. בו בפרק השבתי לו בכל כוחי והא איכא תרתי דסתרן ראשונה שאני יודע מפי כתבו של הרב מא"ד שבמצרים נר"ו שגירש אותה משום ריח הפה ולא מטעם אחר א"כ ענין זה הוא טבעי ודבר שיוכל להתברר בחד מהחושים אם לקרב אם לרחק ולא שייך בזה לשון הרע כי מטבע לישנא בישא לא יפול כי אם בשכליות וברוחניות ולא בטבעיות כי מומי הטבעיית הם כמו מופתי ההנדסה והתשבורת זאת שנית שלפי הדיבה החדשה הזאת א"כ אתה חושד אותה מקדם קדמתה שנלכדה עמו בטומאתו. כי מצד אחר איך נוכל להאמין שהוא ישתדל לגרש אותה מבעלה על ס"ס שמא תתן עיניה באחר ויתקיים בה משפט הזונה גם לי גם לך לא יהיה גזורו וזה דבר שאין השכל יוכל להאמין אם לא שכבר קשור עמה קודם גירושין. ואם יהיה כן בהניח לצד אחד צד איסור שבה אתה בעצמך איך תוכל לסבול לשכב ולהיות עמה? והוא וריעיו התחילו להסביר לי לפי דעתם ענין זה האחרון וכה אמרתי להם בפרט זה נכתוב להרב מא"ד נר"ו שיעמיד על בירור דבר זה לא מצד הדין אחרי שלא נתגרשה מפאת איסור זה ולא נאסרה לבעל אלא מפאת גרר וסייג והוראת שעה ע"ד תשו' הרב אדמת קדש ח"ב סי' כ' עיש"ב. ולא עבר מזה ימים שנים ויהי בלילה מוצאי ש"ק היתה והנה לפני מגילה מגוללה ברם שפיר ושליה צווחה בה בא על הרב המופלא תנא דבי אליהו כתובה פנים ואחור וכל אשר יעבור תחת השב"ט לית ליה דיו שטיבולו במשקה בעלילות וחירופין וגידופין ואני בקוראי שתי דלתות הכתי כף על כף ועין במר בוכה על חורבן דתינו שתתעלה כי יביאו פרצים כאלה ויחללוה ויטילו מים בקדשי שמים אשר תורת שם בציון ודבר ה' בירושלם אחי בגורלי כידוע ומפורסם וכיון שראיתי הכתב והמכתב מעשה שטן המרקד בארגזי ספרי ישראל לבקש תואנות על מחל"ת לענו"ת שאלתי את פי המביא אותה למי הידים עסקניות ראשונות לטומאה שכתבו הדברים האלו מתוך אש המולך. כי ידעתי כי במצרים בין האשכנזים לית דידע לסדר לישנא בישא כהמן הרע הזה: