כרך של רומי · חלק כ״ד סימן ע״ח

ואחרי גמר דין מכל האמור ומדובר האיר ה' את עיני ומצאתי הדברים קרואים והולכים לתומם מפי שני צנתרות הזהב גאוני ירוש' הגאון מוהריט"א עצמו וחתנו הרב הגדול בעל ברכות המים ז"ל שבספרו שם דק"ב ע"ב נשאל על אחד שנתן קידושיו לאבי הבת בכוס של יין בפני ב' עדים כשרים והרב התיר הקשר האדוק אי מטעם דהויא שתיקא שלאחר מתן מעות ואי מטעם דלא אמר לי והוו ידים שאינן מוכיחות וכיון שראה עצמו בדוחק החומרות כידוע ומפורסם שכותלי בית המדרש נטו ליפול מרוב המחלוקת בב' פרטים האלו כנודע על זה כתב בדק"ח ע"ד וז"ל ומה גם כי מרן בש"ע קבעה להלכה ואנן יושבי אר"י וכל ערבאיסטן קבלנו הוראותיו. בין להקל בין להחמיר ובפרט אחר שכמה רבוואתא פסקו וכו' ע"כ ואחריו עלה ארי מסבכו גאון עוזנו מהריט"א ז"ל וסמך ידיו עליו בכל מכל כל ולא נתעורר בענין זה דיש לנו לחוש באיסור ערוה לס' החולקים אפי' נגד מרן ז"ל ובפרט שמרן ז"ל בתשו' הישרות דכ"ו ע"ב חשש להחמיר אפי' כשלא אמר לי (והרב ברכות המים שם בדק"ח ע"א הביא תשו' מרן בסי' ד' ולא נתעורר דהם תרתי דסתרן ולכל הפחות הוא ספק אם מרן בתשו' ס"ל לחוש לידים שאינן מוכיחות וכו' ועיין לקמן מה שאכתוב בזה) ואם האמת כפי מה שעלה בדעת איזה מהאחרונים לתפוס כלל זה של הרב מהריט"א ז"ל בעינים סגורות א"כ נקשה מדידיה אדידיה והיכי שביק מר להר' חתנו לבנות ולנטוע כלל חדש נגד קבלתו אטו משוא פנים יש בדבר אם לא שתאמר בהכרח דלא אמרה מוהריט"א ז"ל כ"א על המשקל שכ' הגאון הרמ"ז ז"ל דהיינו כשהמחלוקת הוא שקול זה מחמיר וזה מיקל ומרן מן המקילים או שסברת המחמירים הם מעמודי ההוראה וכדומה הא לאו הכי חזרנו לכללין והוא ברור כשמש ומכל האמור כלל הרב מ"מ חא"הע סי' ה' אין לו על מה לסמוך ויניח לנו ר' טרפון במקומנו לפסוק כדעת מרן ז"ל בין להקל בין להחמיר: