כרך של רומי · חלק כ״ד סימן מ״ט

באנו אל הענין הב' נאמר שאפילו לא התרו בו שהוא שבת שמא שוכח הוא ל"מ ולא מוריד ועל זה כבר התעוררנו בשעת העדות והשיבו העדים כל אחד באנפי נפשי דהטעם שלא התרו בו יען ידוע מכת הדור הרע הזה שאנו בו ומאי אהנייה וכשחזרנו לשאול להם ואיך יעידו על חילול שבת ושמא שוכח הוא השיבו דבימות השבוע יושב הוא לחוץ ובאותו שבת ישב בפנים במקום חשך ולא אור מפני הרואים והא דמי ממש למ"ש מרן שם באותה תשו' וז"ל שמאחר שהיו הולכים לגנוב החמינים מהתנור ברור היה להם שהיה שבת שהרי אין טומנים חמינים אלא בשבת ע"כ והא נמי דכוותא דהא העירו דבחול ישב בחוץ וא"כ לא ישב בפנים אם לא שברור לו שהיה שבת ואין ספק דעל כעין נ"ד הוא שסיים הרמב"ם ופסקו הטור והש"ע וז"ל כללו של דבר כל עבירה שהדברים נראים לעדים שזה יודע שהוא רשע ועבר בזדון אע"פי שלא התרו בו הרי זה פסול ואינו לוקה ע"כ דנראה להדייא דעל אמדן דעת העדים שאומרים בפנינו שכך נראה להם בבירור סמכינן ואין אנו מוכרחים לדרוש ולחקור הרבה איך וכמה נראה להם כך והא דידן עדיפא דכבר העדים שלפנינו לפי תורף עדותן ולפי החקירות שעשינו להם הוברר גם לנו גם להם שהיה יודע שהוא שבת ועוד שכב' העיד עליו העד הב' ביחוד הא' כמבו' לעיל בגופא דעובדא ובענין זה כבר הוא חשוד בפי כ"ע מאז השנים וזה לי ח' חדשים שע"י שבשביל ששכר בית בשכונה אחת עמה והוא נתחייב לפרוע השכירות לבעל החצר והוא יהודי וע"י שבאו לדין לפני נתברר לי כמה כיעורים רעים ומרים עם האשה הזאת ולהיות כי אין כוחנו בידינו מיום שרבו אלו הסודיטוס כנודע ומפורסם וע"ז עשיתי אזן של מעלה כאלו אינה שומעת עכ"פ זאת עשיתי שזכיתי את בעל החצר בטענתו מפחת היחוד המר אשר נתוודע לי וגזרתי שיצאו משם בתוך יו"ד ימים על דרך פיזור לרשעים ונכתב בס' המעב"ד כדרכי לעשות ככל דבר שיבא לידי נמצא שזה שמונה חדשים כבר הוחזק קול היחוד בב" ועכשיו איתחזק איסורא דלקחו בית אחר ולעולם קשור אחריה ככלב והוא קלא דלא פסיק בכל העיר וכן העידו לפני שני אנשים כשרים אחרים ששמעו כמה דברים רעים מענין זה ממש מפי שני אנשים אחרים שהאחד הוא היה במצרים והאח"ד פה ואני לא רציתי להרבות בעדויות מהטעמים האמורים כי מה לנו לגלות כל סתום ושוב לא יהיה בידינו לגרש לץ: