כרך של רומי · חלק כ״ד סימן כ״ב

וחילי ממה שאני רואה לרבינו בצלאל סימן ה' ומהר"ם אלשיך סימן ק"'ה ששני הגבורים הללו תלמידיו ושותי מימיו של מרן הקדוש ז"ל כנודע מכל המשך תשובה לבקי בהם ששניהם כאחד נשאלו על נדון אחר וכנז"ל ועכ"ז בהכחשה יותר קלה מהכחשה אשר אננו בה ביטלו העדיות כחרס הנשבר ואפילו דבין לפי הע"א ובין לפי העד הב' הוו קידושין ואיך יעלה בדעת שתלמידיו ושותי מימיו של מרן הקדוש יחלקו עליו ואפילו דלא ראו תשובה הנז' כי בשנת ישמ"ח נדפסו תשובת מרן ומעשה זה של רב"א ומהרמ"א היה בשנת שמ"ט עכ"פ היתה תשובה ידועה בצפת ובשם יקראוה תשובת גניבת החמינים מהתנור עיין מביט ח"ג סימן קע"ב והילך לשון רבינו בצלאל ז"ל ומיהו מטעם דכל חד מוכחש מחבריה יש לבטל הקידושין דהא תרווייהו היו שם מתחילה וע"ש דתרווייהו קא מסהדי על אכילת התפוח ואפרים קא מסהיד דמתחילה בערמה שם הטבעת באצבעה שאמר לה ראה הטבעת של זהב שעשיתי לביתי ותחבו בחזקה ובזה לא היתה יכולה להשליכו מידה במהרה ולא העיד שנתרצתה בפירוש בקידושין אלא שהלכה לה מיד ויצחק העיד שנתן רבי אלעזר לנערה טבעת הזהב לקידושין וקבלתה ממנו ורצתה בו והלכה לו וכו' וסיים וכתב ומעתה יש לדון ולומר דמאחר דכל חד מוכחש מחבריה בכה"ג עדותן בטלה ונכנס בענין אדיר זה היכא דהוכחשו בבדיקות או בחקירות ובדרישות לענין ד"מ ג"כ ועפ"י רוב עוביו ורוב היקפו העלה הדרישות וחקירות הם דבריהם המורים על גוף המעשה ואם הכחישו זא"ז בכוונת המעשה עדותן בטלה וסיים וכתב וז"ל ומעתה בנד"ד דאתכחוש בגופא דעובדא דהיינו דרישו' לדעת הרמב"ם ז"ל ודאי דעדותן בטלה ואיפשר דאפילו לאותה סברה דמייתי בס' התרומות דדוקא בד"מ ומשום דקיל להו לסהדי ולא דייקי וכמ"ש וכו' וכדכתיבנא לעיל בקידושין דהיינו ערוה דחמודה ותלייא במילי הא ודאי דדייקי סהדי ואם איתכחוש עדותן בטלה: