כרך של רומי · חלק כ״ד סימן ק״כ

אמנם כד משקפינן בה חזינן שאין זה קושיא על מהרימ"ט משום דודאי סובר הד' דהגם דמחמירים בדבר שבערוה למיחש למיעוטא מ"מ היכא דאיכא ס"ס שפיר מקלינן משום דס"ס אלים מרוב וכדברי הרשב"א בתשו' הביאה הד' גופיה שם ביו"ד סי' ב' ובח"א סי' לק"ח ושם בסי' נ"א מפו' בדבריו דה"ט דמקלינן בס"ס גם בדבר שבערוה משום שסובר דאלים ס"ס יותר מרוב ומייתי בידיה ההיא דפ"ק דכתובו' דלגבי יוחסי' לא אזיל ר' יהושע לא בתר חזקה ולא בתר רובא ומקל בס"ס וכמו שהביא הרשב"א ראיה זו לומר דס"ס אלים מרובה כמו שיע"ש ומאי דקאמר הר' בההיא דיו"ד דהיתר הס"ס הוא מטעם רוב לאו למימרא דלא אלים מרוב אלא דכוונת הרב ז"ל לומר דלא מצינו מפו' בתורה היתר הס"ס רק אתי מפאת כי בחדא ספקא הויא פלגא ופלגא ובתרי ספקי הוייא ליה רובא ומראורייתא אזלינן בתר רובא להקל אך הגם דאתיא היתרו מכח רוב אפי"ה הס"ס אלים ממנו משום דבאיסור המתבטל ברוב הוא אפי' שיש מן ההתר מיעוט יותר מן האיסור והכל דהוא טפי ממחצה סגי וכמו שהרבה בראיות לזה הר' פר"ת ביו"ד סי' ק"ט וכ"כ הר' פר"ת שם וכמה מן הפוס' ראשונים ואחרונים היב"ר בהר' ערך השלחן שם ובהר' חק"ל ח"א יו"ד סי' ק"ב וכן נמי היכא דאיכא למיתלי ברובא דהתירא תלינן ולא חיישינן תו אפי' למיעוט דמצוי בשאר איסורין משא"כ בס"ס שקול דבספק ראשון הוי פלגא ופלגא ובס' שני הוי חד מארבע והוי רוב גמור נגד מיעוט שאינו מצוי דאיסורא דלא חשו רבנן בשום מקום אפי' בדבר ערוה החמורה וכמו שראיתי בתשו' חק"ל ח"א יו"ד סי' קכ"ו שכתב דבס"ס שקול הו"ל רובא דהיתרא נגד מיעוט שאינו מצוי דאיסורא משא"כ אם בספק אחד אינו שקול דהו"ל פלגא ופלגא ומשהו קצת מן הספק השני וכיון שאינו רוב הניכר הו"ל מיעוט מצוי כמו שיע"ש. והנה התוס' בפ"ג דבכורות מייתו משם ר"י דחשו רבנן למיעוט המצוי כמו גבי מים שאל"ס שאשתו אסורה וכ"כ התוס' והר"ש והמרדכי בפ' החולץ לאפוקי דעת ר"ת שסובר דזה הוי מיעוט שאינו מצוי והחמירו שלא תנשא לכתחי' משום חומרא בעלמא כמו שיע"ש נמצא דלדעת ר"י ודעימיה לא חשו רבנן אפי' בדבר ערוה כ"א דוקא למיעוט המצוי אך במיעוט שאינו מצוי לא חשו כלל ואפי' לד"ת שסובר דמים שאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי ואפ"ה החמירו רבנן מ"מ במיעוטא דמיעוטה שהם מתרי ענייני וכמ"ש המרדכי פ' הזרוע גם ר"ת ז"ל יודה דלא חשו כלל וכמ"שכ בתשו' בני משה שלטון סי' כ"ו דנ"ו ע"ב ע"ש וא"כ הה"ן בס"ס שקול שהם משני עניינים ממילא הו"ל מיעוטא דמיעוטא דכ"ע מיהו דלא חשו דבנן כלל וא"כ מוהרימ"ט והפר"ח שכתבו דהיתר דס"ס הוא מטעם רוב כוונתם לומר דלא מצינו מפו' בתורה התר הס"ס כ"א מפאת רוב שהתירו התורה גם ברוב גרוע שהוא נגד מיעוט המצוי כ"ש בס"ס דהו"ל רוב גמור נגד מיעוט שאינו מצוי דאלים ממנו ונפק"מ במקום דבר ערוה דחשו חכמים למיעוט המצוי דמ"מ בס"ס דאלים ממנו דהו"ל רוב גמו' נגד מיעוט שאינו מצוי דשפיר מקלינן וההיא דכתב הרימ"ט ביו"ד סימן ב' דכיון דהתר הס"ס הוי מטעם רוב א"כ כשם שאין מבטלי' איסור לכתחלה ברובה כך אין לנו לעשות ס"ס בידים שאני התם משום דבשעה שאנו באים לעשות הספק השני בידים לא הוה קמן כ"א ספק אחד דהו"ל פלגא ופלגא דהוייא חתיכה דאיסורא מספק וכמו שאסרו בזה להרבות על ההיתר לכתחלה כדי לבטלו ברובא כך אין לנו להוסיף עוד על ההיתר ולעשות ספק אחד בידים ולגרום היתר ע"י ס"ס הגם דשוב בתר דעבדינן ליה הוא יותר אלים מן הרוב מאי הוי הא אינו אלא כמי שמטיל בתוך האיסור שהוא מספק הרבה מן ההיתר יותר כדי לבטלו דודאי שאינו מועיל ומן התימא על הר' חק"ל ח"א יו"ד סי' קל"א שתמה על מהרימ"ט בזה באומרו דכיון דהרשב"א הכריח דס"ס אלים מרוב א"כ הכא נמי יש לומר בהתר רוב דקיל אסרו לבטל לכתחילה ולא בהתר ס"ס דאלים ע"ש והוא דבר פלא כדבר האמור וגם היש אומרים שהביא הטור ומור"ם שכתבו דבדבר שיל"מ אינו ניתר בס"ס אינו אלא בס"ס דתערובת דאתחזק איסורא וסוברים דהו"ל כמבטל את האיסור דלא בטל אפי' באלף אבל ס"ס דאין כאן איסור גם בדבר שיל"מ שרי כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ב' והר' ש"ך ביו"ד שם ס"ק. וא"כ עדין אפשר לומר דגם הם סוברים דאלים הס"ס טפי מרוב: