כרך של רומי · חלק כ״א סימן כ״ז

ומעתה אל ה' ויאר לנו להתעלס בנדון הרב מור"י הלוי ז"ל ונדונינו ברצוננו שהרי השתא ומה התם במקרא דועמדו שני האנשים שאפילו שהיא עכ"פ מצוה מפורשת בתלמוד דידן מצוה לבע"ד שיעמדו עכ"ז יען. שאינה מצוה עיקרית אלא חד ממשפטי הדת על תילם נדחה מפני הכבוד או מפני המחלוקת וכן מקרא דאשר להם הריב לפני ה' ולפני הכהנים ומקרא דשמוע בין אחיכם הותרו מפני כבוד נשים. הכא במקרא זה דועלתה יבמתו השערה שנראה פשוטו שער ידוע לב"ד ולעולם כל מקום שקובעים מקום יום אחד קודם נקרא שער ב"ד אלא דאינו מתקיים השערה ידוע בכל יום ויום. אינו דין שיהא נדחה מפני כבודן של נשים יקרות כיון דסוף סוף עיקר המצוה נעשית כהלכתה וגם תיבת השערה נתקיים בקביעות יום אחד קודם ולא נשאר כי אם לישב המקרא על פשיטות פשיטותו. ודאי ע"'ז יפה כתב מוהר"י הלוי ז"ל דשפיר עשו הרבנים הקדמונים דלא חששו לו מפני כבודן של נשים יקרות ויפה דקדק. אלא דמ"ש מוהר"י בן מיגאש ז"ל דאין לעשות זה. ואין לחייב ליבם ע"ז דנראה תרתי חדא מסיבתם וחדא משום היבם זה ג"כ האמת אתו דבאמת אם יהיו עושים אותו בכל חליצה וחליצה גם בלא טעם מספיק נראה ח"ו כמקל בכבודם וזילותא דב"ד עדיף אם לא בדבר מקרה באשה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ (וכמו נדון דידן שכולם מעידים שמיום אלמנותה לא יצאתה מן האגף ולחוץ) בהא ודאי כ"ע ידעי כי כבוד שמים הוא למחול על כבודם ולא יקוצו בני ישראל ובנות ישראל ח"ו בחקים של אברהם אבינו בכמה חומרות עליהם כי הכל לפי מה שהוא האדם ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות הא לאו הכי מה כחו של מוהר"י ן' מיגאש לאסור שלא לעשות זה נגד כל האמור לעיל ובפרט שלשונו מוכיח עליו שלא כתב אסור אלא אין לעשות זה שנראה בפירוש בי עצה טובה קא משמע להו לב"ד הצדק: