כרך של רומי · חלק כ׳ סימן ד׳

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת הנה עלה בידנו ק"ו אדיר ונורא לנדון שלפנינו השת' ומה התם דהקרקע הוא שלו ולא של חבירו והוא צריך למוכרו מפני דוחקו וצערו עכ"ז כיון דבסיבת מכירת קרקע זה לגוי מגיע נזק לישראל קרוב או רחוק וכמ"ש הרשב"א הנז"ל. עכ"ז דינא יתיב דיתפדנס מן הצדקה ואל ימכרנו לגוי ואל יגרום נזק או ספק נזק לישראל חבריה וב"ד חייבים לעכבו שלא ימכרנו ואי לא שמע משמתינן ליה ואינן מתירין לו השמתא עד דקבל עליו ועל זרעו כל מין אונס קרוב או רחוק דיוכל לגרום לישראל חבריה ע"י הבאת יד גוי באמצע ואפילו לד' הרא"ש שכתב דאם מוכרו משום פרנסה ואינו מוצא קונה כי אםנגוי דמותר למכור בתנאי שיקבל עליו כל אונסא דמתייליד עכ"ז סיים וכתב דכל זה אם הנזק אינו ברור אלא ספק אתי ספק לא אתי אבל אם אנו רואים הערמה מהגוי שהנזק ודאי יבא או קרוב לודאי שיבא אז ודאי הדר דינא לד' הגאונים שאפי' מפני דוחק פרנסתו אסור למוכרו לגוי כ"ש וק"ו בן בן בנו של ק"ו אדיר וחזק כמראה הבזק בנדון שלפנינו שהפרופרייטא היא של ק"ק כנ' ההיכל קרקע עולם הקדש ב"הכ וממון עניים דלים ואביונים שוכנים לבטח על אדמתם ויבאו אנשי כנ' קאשטיליאני ביד רמה להביא יד גוי בממונם של ישראל חבריהם ולקנות אותו מהכלכול וליתן שווי הקרקע במלכות כי הוא נזק מפורסם. חדא שהרי כבר נודע שהשמירה המעולה להיות קרן קיימת הם בקנין קרקע ומכ"ש ממון הקדש ומזון עניים. וזאת שנית שבמקום אשרי העם איכה יועם זהב במקום שהיו נותנים בקרקע עולם נתונים נתונים המה להם בניירות חספא בעלמא ובפרט בזמני המלחמות הגדולות והנפלאות שכל הבאנקו"ס המפורסמי' בכל האיברופ"א הם בחזקת סכנה גמורה שלישית שסוף סוף ממון שהיה ביד ישראל יחזור עכשיו ביד גוי כי סוף סוף כיון שאין מכירים בצער העניים והאביונים של האומה הישראלית מפני שאינם נמצאים עמנו בתוכנו יכולים לקבוע דת חדשה באיזה מין הפסד אחר כי מי יודע ונמצא כליא קרנא הגם שיהיה הדת שוה גם לכל האופ̤יר̤̤י פִיא̤̤י שלהם עכ"פ סוף סוף הנזק הוא בריא וכ"ש דכבר נראה לעין כי הדוחק גרם להם לקבוע דת זאת. מי ראה כזאת מי שמע כאלה שאפי' בדת הישמעאלים דינא הוא שהמלכות אין לו כח למכור קרקע של ואקו"ף שהוא הקדש בלשוננו והוא אופֵירֵי פִיאֵי בל' המדינה אם לא בעשות סתיבדא"ל ר"ל להחליפו בקרקע אחר וכן הוא בדיננו אם לא לצורך גדול וכן נראה שהוא דת אחינו אנשי המדינה שהצורך גדול הביאם לשלוח יד במקום מוקדשים והמבין יבין סוף כוונתם א"כ אין לך נזק מבורר גדול מזה. ובפרט למ"ש מוהרלנ"ח סי' קכ"ו דבשטרות שבין ישראל לגוי הכל בחזקת זיוף כי בשביל הגוי אפשר דמטין ומעידין שקר עי"ש אבל סיים וכתב שאינו קובע מסמרים בדבריו אלו כיעו"ש וכ"ש במדינו' האיברופא עכ"ז חששא איכא וזהו אפי' אם היה מצר לבד ולא ממונו גמור כ'"'ש בנ"ד שומו שמים על זאת דבר רע ומר ועול מפורסם שלא היה לעולמים וע"כ לא נוכל למציא לו חבר בדדמי ליה כי אם בק"ו כי בדדמי למאורע זה לא אירע ולא יארע כי כבר העיד עליהם הכתוב שארית ישראל לא יעשו עולה ואל יתעקש המתעקש לומר דכל זה אם עושין כן בהחלט אבל אם כבר נותנין להם קרקע אחר משובח במקומו נאמר להם זה נהנה וזה אינו חסר דהא הרמב"ם והטור והש"ע סיימו בדבריהם ומעשה אחאב ונבות יוכיחו הרי סתם אמר לו ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו ועכ"ז נענש אחאב ובא לידי שפיכות דמים ושוב התבוננתי היטב וראיתי שהוא דין פשוט שם בריש סי' שנ"ט שעל מ"ש הטור והש"ע בסתם דאסור לגזול אפי' ע"מ לשלם דבר יפה ממנו יע"ז הביאו ס' הרא"ש ז"ל דאם התשלומין הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח וגם שעומד למכור זכין לו לאדם שלא בפניו ע"ז כתב הסמ"ע דכ"ז אם אין הבעלים כאן ואם היו הבעלים כאן ואומרים ניחא לנו בשלנו ולא בדבר אחר אף הטוב ממנו נראה פשוט דלכ"ע אסור עכ"ד ותמיהני איך לא נסתייע ממקרא מלא דאחאב שנז"ל שמשם סיעתם של הפוסקי' וכאמור איך שיהיה המור' מהאמור תרתי חדא דבדבר שאינו עומד למכור ולהחליף כקרקע של ב"הכ של כנסת ההיכל אפי' שלא בפניהם אסור דלא שייך לומר זכין לאדם כיון שאינו עשוי למכור ובהא אמרו בפ' אלו מציאות רוצה אדם בקב שלו מט' קבין של חבירו. זאת שנית דאפי' בעומד למכור אם הבעלים צוחין ואומרים ניחא לנו בשלנו לכ"ע אסור ובנ"ד איכא תרתי דבר שאינו עומד למכור והבעלים צוחים ניחא לנו בשלנו דהא ודאי אם מכריחין אותם הוא גזל מפורסם רח"ל ובפרט בב"הכ הנאמר בו אני ה' שונא גזל בעולה וחוזרים כל תפלותיהם מצוה הבאה בעביר' רח"ל ועיין בתשו' הרמ"ז ח"י ל"ז דל"ד ע"ג וע"ד דברים מפורשים ומבוררים: