כרך של רומי · חלק כ׳ סימן י״ט

למן היום. יוסד אר"ץ על מכוניה וכל יושביה עליה איש ואיש יולד בה קבעוה חובה כי פועל אדם ישלם לו על כל הטובה. אמרי לפעלא טבא אישר חיליה ברך ה' חילו איש לפי מהללו. ויהללוהו בשערים ועל טוב יזכר לדור דורים ואם ככה יעשה לפעולות אדם מן האדמה. הא במילי דעלמא. להבל דמה. מה יעשה אדם חי לעושה אורים גדולים. וכל מעשהו באמונה להעביר גלולים. חקיו ומשפטיו לישראל יורה דעה יבין שמועה. מה יהיה משפט הנה"ר דע"ה כל מעבדוהי במילי דשמיא חד מן קמיא תן לו משלו. כמשפט הזה יעשה לו ככה יעשה לאיש אשר המלך מלכו של עולם חפץ ביקרו הוד והדר תשוה עליו והיה אדירו. כי תשיתהו ברכות לעד תחדהו. וכבוד והדר תעטרהו. הן צדיק בארץ ישולם מנה אחת אפים. בדין הוא שיטול שבח המגיע לכתפיים. ישולם שבעתים כי על כן באתי. את קסת"י נתתי. חובתי ואעשנה כהנה וכהנה. אשלם תודות. טוב להודות. לאיש אחד מן הרמתים. איש הביניים. חכם ומבין מדעתו תורתו אומנותו. רב פעלים. פרי וקודש הלולים. מלא רוח חכמה נהר דעת ומזימה. רישא דעמא. בעיר רבתי רומא יע"א הפליא עצה הגדיל תושיה האי פסק"א דפסק"י משה איש האלהים דן דין אמת לאמיתו. הראה את כחו ואת גבורתו. במאי דאיכא בין שתי קהילות קדושות ק"ק קאסטיליאנו וק"ק היכל הי"ו כי יען ב"הכ של ק"ק יחידי קאסטיליאנו יע"א אינה שלהם בי אם שכורה בידם בסך מה לכל שנה מיחידי ק"ק היכל הי"ו שהיא שלהם בידוע ותנאי ביניהם אשר לא יוכלו יחידי ק"ק היכל להוציאם ליחידי ק"ק קאסטיליאנו מהב"הכ כי אם בזאת אם ח"ו גזרו המלכות שלא יתפללו בעליה כי אם ממעמקים אזי יקחו יחידי ק"ק היכל הי"ו הבה"כנ הנז' להתפלל בו שהוא שלהם ויחידי ק"ק קאסטיליאנו יבקשו להם מקום להתפלל. הא לאו הכי לא יוכלו להוציאם לעולם אבל יחידי קאסטיליאנו הרשות בידם להניח הבה"כנ הנז' בכל עת שירצו ובלבד שיודיעו הדבר לבעלים הם יחידי ק"ק היכל הי"ו ששה חדשים קודם כמפורש יוצא באר הטב בשטר שבידם: