כרך של רומי · חלק כ׳ סימן ט״ז

הנה מצאנו ראיה חותכת שהמלכות דקדק הרבה וידע ערך הזכות עצמיי שיש לבעל הקרקע שהרי בדור ב' ודור שלישי הוסיף סך מסויים בקרן בעל להנאת הקרקע ומאי שנא משאר שכירו' המוזכרי' בסימן א' אם לא שתאמר דבשכירות הכתובים בסימן א' דהם מוחלטים ביד השוכר ואין לו למשכיר כי אם זכות חיצוני ע"ז יקנה אותו בשוויו ה' למאה אבל בדור הב' ובדור הג' שכבר קרבה שנת השב"ע לזכות המשכיר בקרקעו בזכות העצמיי ע"ז העריך המלכות אותו הזכות והוסיף לו מנה מאתים וכיון שהמלך אדון הקרקעות ודקדק בגזרתו שלא לעול המשפט ולתת לאיש כמדתו ודאי גזירתו דינא דמלכותא בלי ספק. ואחרי היות הדבר מבורר באר היטב שהמלך לא החליט לשוכר קרקע שיש בו למשכיר זכות עצמיי בחייו נמצא מבורר שלא גזר על נדון שכירות כשכירות נידון דידן שהרי מלבד שהב"הכ קאשטילאני הוא שכירות ממש שההוצאה על כנסת ההיכל. וגם יושבי קאשטיליאני הם בני חורין להניח הב"הכ ולצאת עוד בה שהרי יש להם תנאי חזק שאם יהיה האופן שח"ו יצא איזה גזירה שלא להתפלל בעליה כי אם ממעמקים אזי תכף ומיד מחוייבים לצאת אנשי קאשטיליא ולתת הב"הב לאנשי כנסת ההיכל. הנה נמצא שליושבי כנסת ההיכל יש להם זכות עצמיי בגוף הב"הכ בלי קביעות זמן שכל זמן בהיותנו כגלות חששא זאת לעולם עומדת בכל עת ורגע או אפילו בלי טעם גלות שייך חששא זאת כמו שראינו בלונדון כמה פעמים שגזר המלכות להחריב העליה הב' או הג' כדי לעשות דרך לרבים ורכב ברזל לו. וא"כ באיברופא ובפרט במטרופולין כמו רומא אינו רחוק כי אם קרוב ולזה הזכות העצמיי איזה ערך תתן לו כי הוא לא ניתן למכירה והוא ע"ד המחליף מחט בשרין שזה רוצה במחט צורך עצמיי יותר משווי השרין ומעולם על אופן כזה לא חק שום חק מלכנו יר"ה שהרי אפילו בדור הג' שקרב זכות העצמיי למשכיר והעריכו המלכות שוויו היינו מטעם שהוא דבר שיש לו קצבה וערך והו"ל ככל שאר קרקעות שבעולם וגם שהוא ביד השוכר שעדין לא נודע לנו צורך המשביר אל הבית ואפשר שגם הדור רביעי יחזור וישכירנו לעוד דורות הבאים. וע"ז שפיר העריכו אותו זכות והוסיף חמישיתו עליו אבל בנידון דידן מלבד שכל זמן שיש תנאי חזק זה הו"ל כאילו אינו ביד השוכר שבכל עת ורגע בעמוד והחזר קאי ומעולם לא גזר המלך על קרקע שדרים בו בעלים עוד זאת שהכא כבר נודע צורך המשכירים אל בית הכנסת קודם הגזירה. ובאופן כזה לא גזר המלך היכא דכבר הוברר צורך המשכיר אל הקרקע וכיון שראינו שהמלך העריך הזכות העצמיי אפילו בלא הוברר צורך המשכיר אל הקרקע. והבא בנדון כזה לא יפול בו שום ערך כי הוא הדבר שלא ניתן לימכר מפני גודל צורך המשכירים בגוף הב"הכ לעת הצורך כי לא תדע מה ילד יום בהא ודאי מלבד שלא דברה הגזירה בענין זה עוד זאת שמבורר מתוכה בא"ר לח"י רוא"י שהמלך מקפיד שלא לחמוס למשכיר חמס עצמיי בזה מאחר שאנו רואין שדקדק בחכמה עצומה להפליא בין שכירות לשכירות בדקדוק עצום: