כרך של רומי · חלק כ׳ סימן ט״ו

ועוד הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא. שהרי גם מצד החק החדש הלזה אין לבני קאשטיליאני שום ריח זכות כלל ועיקר. שהרי הדבר ידוע ומפורסם שכל איש אשר זיכהו ה' להיות לו קנין קרקעותיו הוא הנקרא מולק"ו בלשון ערב"י ובלשון המדינ' פרופרייטא הנה זכות האיש בפרופרייטא שלו הם בב' אופנים הזכות הא' הנאה חיצונית שבידו להשכירו ולהרויח בו לפי ערך שווי קרקעו הן חסר הן יתר והזכות הב' היינו הנאה גופנית בגוף הקרקע והיינו שאם השכירו בסתם ונפל ביתו של משכיר או רוצה לישא אשה לבנו יש יכולת בידו להוציאו שיכול לומר לו אינו בדין שתהא אתה יושב בביתי ואני מושלך בדרך ודין זה הוא פשוט אצלנו כמו שפסקו הש"ע ח"מ ס' שי"ב. וגם בעש"ג כך הוא הדין כי הוא מקובל על השכל הישר הנטוע בנו. ואחרי שנתברר לנו ב' זכיות הללו דאית לכל בעל פרופרייטא שבעולם בקרקע שלו חובה עלינו להתבונן היטב בעיקר החק החדש הזה שקבע מלכנו האפיפיור לתת רשות לכל שוכר קאנונ"י או שכירות עולם וכיוצא להביא אל גנזי המלך קרנא בעיניה ושיוחלט לשוכר הקרקע לדורות עולם. וכשנשקיף בו חצי השקפה נראה בחוש הראות שמלכנו יר"ה בחוקו חק זה הפליא עצה הגדיל תושיה והפלה בין קרקע שכירות עולם או קאנונ"י שלא נשאר לבעל הקרקע המשכיר הזכות הב' והוא ההנאה גופנית הנז"ל לבין שכירות קרקע דנשאר למשכיר בגוף הקרקע זכות גופני. שחוקו לא חקקו כי אם על הקרקעות שכבר הם מוחלטים ביד השוכר ואין לו למשכיר מן הקרקע הזה כי אם הזכות חיצוני והוא השכירות ולא הזכות גופני שהוא הנאתו בגוף הקרקע. והיא גזרה מקובלת שהרי אומר המלך למשכיר זה נהנה וזה אינו חסר גזרתי לך שבלאו הכי אין לך מן הקרקע הזה כי אם כו"ך לשנה ובמקום שתכיר לבעל חובך השוכר הזה הכר נא בית המלכות שהוא ג"כ מקום בטוח כי לעולם יד המלך על העליונה (וידעתי שיש לחלק אבל עכ"פ לפי דעת המלכות תכון מלכותו כצאת השמש בגבורתו ולדעתיה דא ודא חדא יהיא ואפשר יותר). אבל על שכירות פשוט שעדין נשאר לבעל הקרקע הנאה גופנית ולא הנאת הריוח לבד. ע"ז לא גזר המלך כלל כי אינו יכול לומר זה נהנה וזה אינו חסר שהרי חסר הוא אותו המשכיר מאותה הנאה עצומה להיות יושב ונהנה בביתו ובחומותיו רחבות ידים ולעת הצורך יביט ואין עוזר וישתומם ואין סומך כי עיניו רואות וכלות שורו טבוח לעיניו והשוכר יורש נחלה בלי מצרים והוא בעל הקרקע שהיה מלפנים מושלך תחת אחד השיחים. וזה עול גדול וגזל מפורסם וחס ליה למלכות הישרה לעשוק לכל בני מלכות ועושק מפורסם כזה. וע"ז דקדק בגזרותיו דוקא באופני שכירות שלא נשאר לבעל הקרקע זכות גופני באותו קרקע כלל. וראיה גדולה שמלכנו יר"ה ירד לחלק החילוק המפורסם והמושכל הזה. שהרי הרואה יראה בסימן שלישי כתוב לאמר. שאם יהיה האופן שהשכירות הוא לג' דורות ודור רביעי של המשכיר ישובו הנה. אזי כה יהיה משפט הקרקע הזה שאם השוכר הרוצה להחליט קרקעו היא הדור הא' יקנה קרקעו בקרן קיימ' ערך ה' לק' מהשכירו' דרך משל אם שכירתו הוא כ' סקודי מידי שנה בשנה א"כ יביא 400 סקודי ויחליט קרקעו בידו. ואם השוכר הוא הב' יהיה הקנין לערך ד' לק' ונמצא נוסף הקרן 500. והמלכות בעת הת"ק שהם קרן קיימת בידו יפרע לבעל הקרקע ה' לק'. ואם הוא בדור ג' שכבר קרב הזמן שתחזור הקרקע לבעליה. אזי יהיה הקנין לערך ג' למאה ונמצא נוסף קרן קנין הקרקע 666 וב' שלישים סקודי והמלכות יפרע הפירות למשכיר מהקרן הזה ה' לק':