כרך של רומי · חלק י״ט סימן ד׳

והנה מלבד כל זה הרי מבואר בהגהות רמ"א ביו"ד סימן מ"ג דמי שקיבץ מעות אין בע"ח יכולין לגבות ממנו והנה מקור דין זה במרדכי פ"ק דב"ב ומביא ראיה מן התוספתא דפאה אין פורעין ממנו למלוה וחוב ואין נותנים ממנו לגומלין ע"ש א"כ מפורש שם דאפילו ליתן במתנה לאחרים אין יכולים וע"ש במרדכי דהטעם משום דאסור לשנות מדעת הנותנין דנתנו רק לו. וכוונתו נראה דאף דלא קי"ל כר"מ דהמשנה מדעת בע"הב נקרא גזלן היינו רק אם רוצה לשנות בזה לא אלים האומדנא כל כך כיון דכיוון להנאתו ממילא הוי אומדנא להיפוך דנתן לו כל מה שירצה לעשות בו ואף דאמר לעשות בו חלוק לא הוי לדוקא ובזה לא אלים האומדנא לעשותו בתנאי גם י"ל כיון שאמר תחילה שנותן לו ואח"כ אומר שיקח לו חלוק הוי זה כמו ב' דברים כמו הבו ליה ד' מאות זוז ולנסוב ברתי והוי כמעשה קודם לתנאי אבל לענין שיהיה נותן לאחרים והוא לא יהנה ממנה הוי אומדן גדול ובזה מודים רבנן. וא"כ אין יכולים להתפשר ליתן מעות של בראד לאחרים וממ"נ אם ירצו אנשי הפרושים לזכות בהם ומידם יהיה ניתן להחסידים אין רשאים לשנות מדעת הנותנים כמ"ש המרדכי הנ"ל וקי"ל כן ואם יהיה מטעם סילק ולא ירצו החסידים לזכות בו כלל הרי שוב איך אפשר שיטלו החסידים אותו אם המתנדבים נותנין לפרושים א"כ אם הפרושים מסלקין ידם יחזרו להנותנין והוי כגזל ביד החסידים ובודאי לא נעלם זה מהם וגם המעיין בב"ב בהגמר' שם מפורש אומר דכל כה"ג יש דעה גם לאשתו ובניו לעכב כי נתנו ע"ד שיתפרנסו גם הם מזה ויד כולם שוה ויכולים גם הם לעכב וא"כ גם בזה יכולין הטף והנשים לבטל הפשרה ולעכב את הדבר ובודאי לא נעלם כל זה מהרבנים שעשו הפס"ד בזה רק כוונתם הי' כיון שיתפשט הפשר הזה בעולם ויבא לכאן איך שפירושים סלקו ידם מעיר זו אז ממילא יכוונו הנותנים מהם שהם מתנדבים להחסידים וא"כ תינח משעה שבאו הפס"ד לכאן אז כוונו הנותנים והגבאים לשם כת החסידים אבל מה שיגבו פה טרם שיבא הפס"ד לכאן א"כ הי' כוונת הנותנים והגבאים רק לשם הפרושים א"כ כבר זכו בו הפרושים ואין רשאים ליתן לאחרים וגם בני ביתם רשאים לעכב ועוד הרי י"ל דדעת הפרושים בהפשר לא הי' רק על מה שלהבא ולא מה שכבר נגבה לשמם ועיין ביו"ד סימן רי"ח ובאחרונים שהביאו דעת הרא"ש בבעיא נחירה כטהרי תזינן דיש שם סברא לומר דלא הי' דעת הנודר רק על מה שיהיה בידו אח"ך לא על מה שבידו מכבר וקי"ל דדנים בשטרות כמו בנדרים ונהי דהוי ספק מ"מ בממון קי"ל דהדין עם המחזק והרי הפרושים זכו בו תחילה דנגבה לשמם והגבאי פה כיוון לשמם ובשעה שבאה לידינו המעות עדין לא היה הפסק למראה עינינו ולא היה פה א"כ זכו בו הפרושים והחסידים באין לזכות מיד הפרושים ע"כ הפס"ד א"כ הדין עם המחזקי' בתחי' דיש להם חזק' מ"ק ועוד ע"כ לא מפסק' ליה התם רק בנדון דהתם דאין טעם וסברא לחלק בין מה שכבר היה בידו או מה שיתחדש אח"כ אבל בדבר דיש בו טעם וסברא לסלק ודאי אמרינן כן וא"כ ה"נ מה שכבר זכו בו הוי הפסד ממון ממש משא"כ במה שלא זכו עדיין הוי רק מניעת הריוח להבא. ועיין בכיוצא בזה בט"ז סימן רי"ח ס"ק ג' שכ' דלהפסד ממון ומניעת הריוח הוי ב' מינים ואם כיוון לזה לא כיוון לזה ע"ש והוא סיוע ממש לדברינו דה"נ כן הוא דנהי שכיונו להסתלק ממה שלא עדיין (אמר הכותב המעתיק כנראה חסר כאן מלת זכו בו) לא כיוונו להסתלק ממה שכבר זכו בו והוי הפסד ממון שלהם לכן אנן סהדי דאדעתא דהכי לא כיוונו מה שכבר נפרש יזכו בו הגבאי עבורם גם י"ל דהוי בלא ידע דמחיל והוי כלא סמכא דעתא לא הקונה ולא המקנה והנה בכל זה היה מקום להאריך אך אין הפנאי עמדי גם הוי מרחק רב מאד וא"א להאריך מחמת הוצאו' הב"ד ולזה קצרתי ולדינא הוא הנכון בעזה"י כי המעות הוא שייך לפרושים וכאשר כתבתי בתחילה ושם קצרתי וכאן בארתי יותר. דברי ידידם הדו"ש ושלו' העיר הקדושה כל הימים לרבות: