כרך של רומי · חלק י״ט סימן כ״ו

והאמת אגיד שאני במקומי עמדתי על עיקר פסק מרן בס' הקצר הנ"ל דלפום ריהטא דבריו מרפסן איגרי דממה שתלה האיסור בבע"ח שאינו יכול ליפרע מן הצדקה ולא תלה האיסור בלוה העני שאינו יכול לפרוע מזה ודאי נר' להדיא כמ"ש לעיל בלי ספק דאם רוצה לפרוע אמרינן ליה אישר וזכור לטוב ולא קאי בסוג לוה רשע וג"כ אין לומר דאפי' אם העני רוצה לשנות הבע"ח מוזהר דהא ודאי ליתא דאימור מצא מציאה וכיוצא ואפילו אם בבירור לא גזרינן כ"ע מפני אותו המבורר אשר לא זזה ידו מתוך ידו והבאתי ראיות ע"ז באורך ואחרי היות דבר זה יסו' מוסד שכן דעת מרן בלי ספק א"כ קשה טובא למה סתם לן תנא הוא מרן ז"ל על כל עני' שבעולם בסתם אתיא מכללא תרי רובי שאין להם אשה ובנים ובפי טעם זה מי שאין לו אשה ובנים למה לא יתפרעו ממנו ואם נאמר בפשיטות שגם באלו לא יתפרע בדין אחד צריך לבקש טעם מספיק כי משום שינוי דע"ב דחוי מעיקרו הוא ואני בעניותי הארכתי בזה מאד ולחזור ולשנות את הידוע ודאי אי אפשר אבל אוכל לומר תכלית כונתי בקיצור נפלא והוא זה דמי שלוה מעות מחברו ושוב העני לגמרי על גלדו ממש תכף נפטר מהחוב לגמרי אם לא שכתוב בשטר דקניתי ודאקנה בשעבוד גו"ש שזה ענין אחר וגם בזה הארכתי ותכף כשהעני האיש הישראלי הראשון שחייב לפרנסו כמעט וכ"ש למחול החוב הוא המלוה והיא סוגיא ערוכה בב"מ דקי"ג ע"ב אמר אביי איברא עליה קא רמי דכתי' ולך תהיה צדק' ועיין פירש"י והתוס' ובסוגי' דנדרים דס"ה ע"ב כל הנופל אינו נופל ליד הגבאי תחי' ופי' הראשונים קרוב לח' פירושים ועיין להגאון המפורסם מרן זקני בס' חק"ל ח"מ ח"א סי' ס"ט שלקחתי ממנו ראיה גדולה ופשטתי ספקו לאידך גיס' מתשו' הרשב"א ח"ג סי' ס"א וע"ב וע"ג איך שיהיה המבורר מזה הוא דמי שהעני ונשבר לגמרי הוא פטור ואפי' בדינא דמלכותא פטור הראב"ח ח"א סי' ח"ן א"כ אם לקט לפרנסתו ורוצה הבע"ח ליפרע ממנו וישאר מת ברעב א"כ הוא הראשון הפוגע בו וחייב לזונו ולך תהיה צדקה קרינן ביה וזהו טעם נכון שאפי' באיש עני גמור בלי אשה ובנים אין בע"ח יכול ליפרע ממנו ולזה נקיט בסתם ופרנסה ולא צדקה סתם ודוק כי אני מקצר מאד מאד: