כרך של רומי · חלק י״ח סימן מ״ז

ב' המקצוע הב' הוא אותה שכתבו התוס' בבכורות ד"ט ע"א ד"ה מאן דבאותה משנה אפי' ר"י הגלילי מודה דאינו נותן טלה אחד לכהן מדלא קתני ויצאו ב' ראשיהן כאחד כדקתני בפ' ב' וכיון דלא ראינו שיצאו בבת אחת מספק לא אמרי'בב"א יצאו אפי' לר"י הגלילי כיון דלא שכיח ומ"ש בגמ' מאן תנא דלא כר"י הגלילי היינו דמ"מ ס"ל לר"י הגלילי בספק מועט טוב להחמיר ולהפריש טלה שני לעצמו ורבנן אפי' זה לא צריכי דכיון דא"א לצמצם בכל אופן אינו צריך להפריש טלה שני לעצמו ולא נתחייב כלל בשום אופן ואפילו דלא מפסדינן ליה כלום כי אם לאפקועי איסורא דס' מועט הוא דעבדינן הרי עכ"ז רבנן דקי"ל כוותייהו לא חיישי ליה כלל נמצא דאפי' ר"י הגלילי דחייש לס' מועט לאפרושי טלה שני לעצמו הוא להחמיר ולא להחשיבו ספק להקל וכ"ש לפגוע באשת אח כדס"ד למעכ"ת הע"י והתם שאמרו ביבמות די"ט דנפלו ב' כאחד וכפרש"י שמתו ב' אחים כאחד היינו אי הוה עובדא ודקדקנו בבירור הדק היטב בהא הוא דאמר ר"ש ס"ל כר"י הגלילי דס"ל אפשר לצמצם אבל מטעם ספק כגון שלא ראינו מיתת ב' כאחד בבירור הוא מילתא דלא שכיח כלל ולא חיישינן לה לרבנן אפי' להחמיר ולר"י להחמיר לאפקועי ספק מועט של איסור מחמרינן ולהקל בנדון דידן אפי' ר"י הגלילי מודה דאין אנו חוששין לו כלל לעשותו ספק וכן כתב הר"ן בפ"ק דכתובות על ההיא דהאומר פתח פתוח מצאתי דנאמן לאוסרה עליו ואוקמוה באשת כהן דליכא אלא חדא ספיקא ואיתא במקצת נסחי הלכות וזה לשונם ולא מצית אמרת אם ת"ל תחתיו ספק מוכת עץ ספק דרוסת איש דמוכת עץ פתחה סתום וכתב ע"ז הר"ן דלא גרסינן הא משום דבירוש' מוכח דמוכת עץ פתחה פתוח אלא שיש לומר דמוכת עץ מילתא דלא שכיח היא ולא חיישינן לה עכ"ד עי"ש הרי להדיא דכשהספק הא' הוא מילתא דלא שכיח אינו נכנס בסוג ס"ס וכ"ז אני כותב לדעת ר"י הגלילי דס"ל במיתת ב' כא' אמרי' בהם אפשר לצמצם עכ"ז אם לא ראינום בשעת מיתתם אינו נכנס בסוג ספק לומר אפשר מתו ב' כא' כי גם ר"י הגלילי מודה כי ודאי לא מתו כאחד משום כי לא שכיח אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו הס כי לא להזכיר ספק זה אפילו כחלום מהקיץ (ועיין בית שמואל א"הע סי' קע"ה ס"ק ד' ועיין דרישת ארי שם מ"ש על דבריו ולפי האמור ומדובר אילו ראו דברי התוס' דבכורות הנז"ל בשורשם לא היו כותבים מה שכתבו ודוק היטב):