כרך של רומי · חלק י״ח סימן ד׳

והנה הש"ס קאמר לרבא עוד טעמא דלהב' נפסל משום פסידא דלקוחות ואמרינן התם אח"כ נ"מ בין הני תרי טעמי כגון דאסהידו תרי לחד ותרי לחד וכו' פסידא איכא חידושא ליכא ותמהו התוס' וז"ל ותימא מה בכך שיש שנים על כל אחד הא תרי כמאה עכ"ל והנ"ל ליישב זאת דהנה תוס' הקשו לעיל דמאי חידוש הוא דמהימנין להמזימין לפסול הראשונים הא שפיר צריכין להיות נאמנים במגו דאי בעי היו פוסלין אותם שהם גזלנים וכן אמאי באמת בהכחשה לא מהימנינן להאחרונים יותר במגו זו עכת"ד והנ"ל ליישב דהנה יותר ניחא להו בטענת הכחשה מטענת גזלנות' שהרי בהכחשה כגון שהעדים אמרו ליה והם הכחישו ואמרו לא לוה אז אף כשיבואו אח"כ עדים אחרים שיאמרו ג"כ לוה כהראשונים הרי טענת המכחישים דהיינו לא לוה הוא גם לנגדם שהרי הם העידו על עצם הדבר שאינו כמו שאמרו הראשונים וכיון שהם שוים בטענתם להראשונים הרי המכחישים סותרים טענתם אולם אם יפסול את הראשונים בגזלנותא ואח"כ יבואו עדים אחרים שיאמרו לוה כראשונים הרי טענת הפוסלין הראשונה אין נגיעה להם כלל דאטו כשהראשונים פסולין גם האחרים פסולין ולכן יותר ניחא להו למיטען טענה כזאת שתהיה נגד כל שיאמרו כהראשונים ולכך לא הוי מגו. והנה בזה מתורץ מהכחשה אבל על הזמה עדיין לא ניחא לן דהא גם בהזמה כשיבואו אח"כ עדים ויאמרו כקמאי מה להם ולהזמת הראשונים הא אם גם הראשונים לא היו שם מ"מ גוף המעשה יכולה להיות אמת וא"כ בהזמה לכאורה הוי מגו הא דגזלנותא לכן נ"ל דרך אחר ליישב על הזמה והוא דכיון דחייבה תורה לעדים זוממין לשלם מכאשר זמם הוי גם פסולם חידוש דשפיר י"ל דהמזומין הם שקרנים וליכא למימר מגו דגזלנותא דז"א דהא הוי מגו לחצי טענה דבטענת הזמה פוסלין העדים וגם מחייבין אותם ממון ובפסול גזלנותא אינם רק נפסלין אבל לא חייבין לשלם וי"ל דכוונת המזימין לחייבם גם ממון ולהכי לא פסלינהו בגזלניתא אבל באמת משקרין ודומה למ"ש התוס' פ' חזקת דלא אמרינן מגו היכא דבטענתו שהוא טוען עתה יש לו יתרון מבטענת המגו אף לנגד מה שהיה זוכה גם בטענת המגו משו' די"ל דבאמת משקר רק שטוען טענה זו ולא של המגו משום היתרון עי"ש. ומעתה ל"ק קושית תוס' מן תרי כמאה דכן הפי' בגמ' שבאו שני עדים בפ"ע והזימו אחר ועוד ב' בפ"ע והזימו אחד שלא ידעו אלו מאלו. וא"כ הא שפיר מוכח שהמזימים אומרים אמת דאל"ה למה לא פסלינהו בגזלנותא וליכא למימר דכוונתם היתה בשביל חיוב ממון דז"א דהא אין עדים זוממין משלמין עד שיזומו שניהם כדאיתא במס' מכות דף ג' והם הא כל כת בפ"ע לא הזימו רק אחד הרי שלא היה כוונתם לחייב ממון ושפיר הוי המגו ומש"ה לא הוי חידוש כמובן. ויש לנו תל"ית בענינים אלו רבות אולם אין רצונינו להעמיס על כת"ה הרבה: