כרך של רומי · חלק י״ח סימן ג׳

ב"ק פרק מרובה דף ע"ב וע"ג בשמעתין דלמפרע נפסל דפליגי אביי ורבא דאביי סבר עד זומם למפרע נפסל ורבא סבר מכאן ולהבא וכו' משום דחידוש הוא מה חזית דציית להני ציית להני הילכך אין בו אלא משעת חידושו וכו' ותמהו תוס' בד"ה אין לך וכו' דמאי חידוש הוא מה שנפסלין הא גם בב' כיתות המכחישות זא"ז שניהם פסולין מספק וא"כ אין החידוש רק מה שהמזימין כשרין ותירצו דהתם עכ"פ להחזיק כשרים אבל כאן גם להחזיק פסולין וזה הוי החידוש ולפ"ז בלהוציא גם כאן פסולין למפרע דליכא חידוש כלל דהא גם בהכחשה פסולין וכו' ע"ש והנה תירוץ התוס' תמוה דלפ"ז אמאי לא פריך התם בגמ' לקמן ממתני' דגנב ע"פ שנים גם לרבא כדפריך אאביי דהא במתני' גם רבא מודה דהא הוי להוציא וכמו שתמה בס' אסיפת זקנים אמנם לענ"ד נראה ליישב קושייתם דרבא ה"ק דבאמת בשני כיתי עדים המכחישות זא"ז דאין אנו מוציאין מהם ממון כלל דהא ליכא בהו כאשר זמם לכך שפיר פוסלם הוא מספק וליכא שום חידוש כלל דכיון דמספקא לן עם מי האמת שפיר פוסלין מספיקא אולם כאן בזוממין דכיון דאמרה תורה דחייבין לשלם מצד כאשר זמם א"כ כיון דאין מוציאין ממון מספק תו אי אפשר לן למיכנס בגדר הספק כלל ולומר דהם פסולין מספיקא דז"א דא"כ אמאי מחייבינן אותם לשלומי הא כיון דמספקא לן לא שייך תשלומין כמ"ש וא"כ ע"כ מה שאנו פוסלין אותם הוי מצד ודאי דאין לנו לומר שלא לפוסלן כלל דז"א דכיון רנהרגין ומשלמין ממון א"כ אין הנאמנו' לחצאין כמ"ש התוס' כאן בריש דבריהם וא"כ כיון דע"כ אנו מוכרחין לפוסלן מכח התשלומין פסול ודאי כמש"ל. דהא בלא התשלומין לא היו נפסלין רק מצד ספק כמו בב' כיתי עדים המכחישות זא"ז אבל עתה שוב א"א לתפוס בהו צד ספק פסול דאם מסופקין אנו בהם אמאי ישלמו מהפק אלא ע"כ פסול ודאי וא"כ כיון דהפסול הזה כל עיקרו אינו בא רק מכח התשלומין והתשלומין הא חידוש הוי דמאי חזית דציית להני וכו' וא"כ אין לך בו אלא משעת חידושו פי' דכמו דאתשלומין דהוא החידוש אינו שייך למפרע רק מכאן ולהבא כן נמי הפסול הבא מחמתו ואין הפי' חידוש הוא על הפסול דז"א דהא גם בב' כיתות מכחישות פסולין מספק אלא התשלומין הוי חידוש ומשוייה הפסול שתלוי בהשילום אנו מתחילין ג"כ רק מעת שהתשלימין מתחילין וא"כ ל"ק קושית תוס' הנ"ל דבאמת בעדים המכחישים שפיר פסולין מספק אבל לא בהזמה דאיכא תשלומין וא"כ אי איפשר ליכנס בגדר ספק כלל וע"כ פסולם מצד ודאי וזהו מחמת התשלומין ושפיר אין לך בו אלא משעת חידושו וכמש"ל ומעת' לפי דברי' גם להוציא אינו פסול למפרע לרבא דזיל בתר טעמא דעיקר מ"ש התוס' דלהוציא מודה רבא הוא מצד ספק בו ולמ"ש הא אי אפשר לתפוש כלל שום ענין ספק כאן כנלע"ד.