כרך של רומי · חלק י״ח סימן כ״ג

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ואם יאמר האומר דהכא שאני דהכחשת הטביח' באה ונהיתה ע"י הזמת הגניבה ונמצא דכשחל עליהם הפיסול חל עליהם מכח ההזמה שהיא בלהבא וא"כ כמו שאיני יכול לפוסלן בלמפרע מפני הכחשת הגניבה דאיתיה מסברא מפני החידוש של ההזמה דהוה לחייב בלהבא ולא למפרע (וכמבואר בחי' האחים הע"י) א"כ גם פני הכתשת הטביחה אינו יכול לחייבו בלמפרע כיון דמכח הזמת הגנבה הגיעו ובשעה אחת חל עליהם ב' פסולין ואדרבא פיסולה של הזמה קדמה ואתיא או ב' כאחד או ידחה האומר באופן אחר כי הכחשת הטביחה אינה מבוררת לפיסול למפרע יען באמת טבח אלא דשלו טבח אם כה יאמר האומר אף אתה אמור לו א"כ מאי ראיה קא מייתי תלמודא מהך מתני' למה שאמר רבא הכחשה תחה"ה אימור דהכא במתני' דחישבה הכחשת הטביחה תתי' הזמתה משום דבאה ונהיתה מכח הזמת הגנבה דאיני יכול לדון בהכחשה זו פיסול למפרע גם בלהוציא וליכא אלא ביטול עדות שאם אין גנבה אין טביחה אבל אינה פוסלת העדים למפרע וע"ז בשהגיען ההזמת הטביח' משלמין דאותה הכחשה תחי' הזמה זאת היתה כיון דלא נפסלו מסיבת ההכחשה או מטעם שהיא נכללת בהזמ' הגנבה או מטעם הב' הנז"ל אבל בהוכחשו העדים ע"י כת אחרת שאמרו לא הרג דבאופן כזה כבר נפסלו למפרע שהרי הם ב' כיתות המכחישות זא"ז וכדאמר ר'"ח בפ' ח"ה ורבא מודה לו א"כ הרי הופסלו כי אין אנו יכולין להוציא ממון ע"פ לא בעדות זאת ולא באחרת א"כ אח"כ כשבאתה בת ג' והזימה לכת א' איך אנו מחייבין ומזימין אותם הרי על פסולן בלאו הכי העידו ואיך אנו יכולין לומר הכחשה תחי' הזמה היא ומה דמות יערוך למתני' דלא נפסלו בשביל הכחש' הטביחה מפני חד מב' הטעמים הנז"ל? אבל אם תאמר דלעולם ס"ל דב' כיתות המכחישות זא"ז לא נפסלו כלל אלא זו בלבד כי בטלה עדותן לבד ותו לא וע"ז הוה ס"ד לומר דכיון דבטלה עדותן בלאו הכי מפני ההכחש' של הכת הב' שוב לא תחול על כת א' הזמת כת ג' כיון שבלאו הכי בטלה עדותן לזה שפיר מביא ראיה ממתני' שהגם שבטלה עדותן בטביחה דכיון שאין גנבה אין טביחה ודשלו טבח ולא חייל עליה ריח חיוב עכ"ז כיון שלא נפסלו על הטביחה דודאי טבח והעדים לא דיברו מטביחה כלל אשמועינן מתני' דכי הוזמו על הטביח' משלמין א"כ מוכרח דאותה הכחשה דבטלה עדותן באיזה אופן שיהיה תחי' הזמה היא כן נמי בהוכחשו ע"י כת ב' אע"ג דבטלה עדותן לגמרי עכ"ז כיון דלא הופסלו תבא הזמת כת ג' ותחול עליה' ושפיר דינא יתיב הכחשה תחי' הזמה היא והוא ברור שאין כל מודה על האמת יוכל להכחיש וזהו דעת התוס' שם בדע"ג ע"א ד"ה והוזמו דס"ל דמעולם לא שכח תלמודא סברת רבא דס"ל הכחש' תחי' הזמה וע"ז אינו משוה קושיותיו לרבא כמו אביי כיעוי"ש וכמו שבמונח זה נדחה קראו לה התוס' לקושיתם שם כן יודחו כל אלו הערעורים הלא בספרתכם והוא פשוט:
נחלת הכלל · Livorno, 1876

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.