כרך של רומי · חלק י״ז סימן י״א

ואחרי שעלה בידינו בירור דבר זה כשמש בחצי השמים רצוני לומר שהוברר הדבר שכדי לתת דין אשת איש גמורה כדי לחייב עליה ומסיבתה כל כריתות ומיתות ב"ד והעונשים הנוראים הבאים אחריה בים הגדול של הה' חומשי תורה בענין הממזרו' ועירוב השאר בשר והדומה בהכרח צריך להיות קודם לכן מעשה מפורסם ידוע ונגלה לעין כל חי שעל ידי מעשה זה הוקצה אשה זאת לאיש הזה להיות מיוחדת לו ומזומנת לו לבא עליה בחפצו ורצונו. ואחרי כן לא ינקה כל הנוגע בה אם לענוש אם למות אם לשרשי כפי העון וכפי המשפט הכתוב בתורה. וגם הוברר שמעשה המפורסם הלזה בהכרת צריך להיות בלתי מכוער ובלתי מנוול מעשה אשר לא יקוץ בו נפש כל בא באנשים ולא עוד אלא כי מטבע והוגן המעשה הצריך פרסום צריך להיות מהודר ויפה אף נעים ונכבד בעיני אלהים ואדם כדי שכל העולם ירוצו לראות הפרסום הנכבד ההוא וממילא על ידי הפרסום ההוא יתודע יותר ויותר בכל המקומות כי אשה פלונית הוזמנה והוקצה לאיש פלוני ושוב אם שכב אחד העם אותה יביאו כל הנצבים באותו פרסום את האשם על ראש המנאף ככל הכתוב בתורת האומה ההיא. ואם המעשה המפורסם הוא מנוול נאבד טובה הרבה ואדרבא יחזור בחשאי הפך הכוונה וגם הוברר הדבר שלאומתנו הישראלית המעשה המפורס' הזה אשר הונהג באומתנו כדי לתת דין אשת איש גמורה אם בדברים שבינו לבינה בשאר כסות ועונה ושאר דברים וחיובים שבין איש לאשתו ושהבנים הנולדים ממנה על שם בעלה יקראו בנחלתן ושהיא תאסור בקרוביו ושהוא אסור בקרובותיה ושאם עברה ונבעלה לאחר בעודה תחת בעלה בבירור משפטיי שבניה יהיו ממזרים ושאסורים לבא בקהל וכיוצא משאר הדינים לאלפים ולרבבות הכתובים בתורה ובקבלה הוא הוא מעשה הקידושין הנהוגין בישראל הנתונים בפני ב' עדים כשרים (כמו שאפי' דיני נפשות החמורים מדינו עריות האמינה תורה שני עדים כשרים ואמר' עפ"י ב' עדים יומת המת) ואומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זאת כדת משה וישראל וזהו פ' הרי את מזומנ' ומיועדת לי לבא עליך לכשארצה ויש לי אותה ממשלה שאמר האל והוא ימשל בך ע"י קנין טבעת זה או כסף זה שאני נותן לך וזה הענין והקנין האמיתי בין איש לאשתו כדת משה בתורה שבכתב ומנהג ישראל בביאו' קבלתם וע"ז מסיים כדת משה וישראל שרוצה לומר שאופן זה הוא מבואר היטב בתורה שבכתב ובקבלה ואחר מעשה ודברים אלו אשר הונהגו בישראל יוחלט הדבר ותקרא אשה זאת בישראל אשת איש גמורה לתת עליה כל הכתוב בס' התורה אם לטוב ואם למוטב וכאמור וגם הוברר הדבר שהן מן התורה הן מן הקבלה הן ממנהג האומה הזאת למקצה השמים ועד קצהו וספריה ומחבריה ומפרשיה ומשורריה ומליציה כולם יעידון יגידון ושפה אחת לכולם כי עיקר הפירסו' של הנשואין כדי להחליט שם בעל ואשתו הוא דוקא מעשה קידושי כסף או שטר ולא אחר בשום אופן שבעולם ואחר מעשה זה אינו צריך שום מעשה אחר להשלים הנשואין הדתיים בשום ענין וכל הענינים האחרים הם צרימוניארי על דרך מהיות טוב ואחרי כל הבירור המפורסם הזה מי עור ולא יראה כי מאמר הכתוב אומרו. וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ (ויקרא ח"י פ' ח"י) אין לו פירוש אחר כי אם זה והיינו. ואשה אל אחותה לא תקח ר"ל אחרי שלקחתה אשה (שהוא קידושין בלשון התורה קיחה וכנז') לא תקח אחותה עליה ושמא תאמר לא אקחנה בתור' ליקוחין אבל אשתמש עמה כפלגש וכזונה פומביית בלי קידושין שהוא הקיחה האמורה בתורה בענין זה על זה הוסיף ואמר לצרר לגלות ערותה ר"ל לא יהיה לך רשות לגלות ערותה בשום אופן בין בליקוחין בין שלא בליקוחין כלומר זה אמרתי לך לא תקח אינו חק בלי טעם כי יש בו טעם נכון שלא יהיו צרות זו לזו כי מטעם זה ב' נשים לאיש אחד נקראו נשים צרות שבאמת חדא מצרת לחברתה וע"ז תכף אחר לא תקח התחיל ואמר לצרר בטעם רביע וכמובן וכיון שהגענו לטעם זה שלא יהיו ב' אחיו' צרות זו לזו מה לי בקידושין ומה שלא בקידושין כל שאתה מגלה ערותה שעליו בנוי עיקר הצרות וכמ"ש רז"ל אין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה ולא בקידושי ולקוחי חברתה וע"ז סיים ואמר לגלות ערות' בדרגא תביר וכמובן ר"ל שעיקר לא תקח היינו משום טעם הצרות לצרור ועיקר הצרות תלוי בגילוי ערוה באיזה אופן שיהיה וסיים ואמר. עליה בחייה להעיד כי שמא יאמר האומר אגרש את האחות הראשונה בגט כריתות ואקח את אחותה או אשתמש עמה כפלגש אחר שכבר גרשתי את הראשונה בשילוחין גמורים שוב אינו נקרא שלקחתי אחותה עליה שכבר גרשתיה ואינה ברשותי ואינו נקרא עליה לזו כיאר ואמר לא! לא כן הדברים עליה בחייה כל זמן שאשתך הראשונה אשר לקחתה בליקוחין גמורין (והן הקדושין) היא בחיים חיותה נקרא שלקחתה אחותה עליה ובכל אופן אתה אסור לבא אל אחותה ונקרא שלקחתה אותה עליה ואם באת עליה והולידה בנים מאותם הביאות בניה ממזרים ככל הכתוב בכל אותן הלאוין שיש בהן כריתות ומיתות ב"ד כנודע: