הגדתי היום דברים ככתבן בעבור תברכני נפשך נפש היפה בתפלותיו הזכות והברות. באות מאירות. בסוד קדושים ולמען אל יאמר אותו צדיק כי נתרשלתי בדבר מצוה בשריותא דהאי איתתא כדת הנשים. והיא מרת נפש אחוזה בכבלי העיגון המר והנמהר. וינועו אמות הסיפים. והנם רועשים. וחובה על כל מורה ודאין להפנות אליה לבקש מנוח אשר יטב לה אלו אנשים. כאשר הורונו אבותינו רבותינו נאספו רובם אל עמם לאמר. נחנו נעבור חלושי"ם. ונחלץ חושים. וידעתי כי לא למודעי הוא צריך ומי כמוהו מורה לן בעומקא של הלכה מבריח בתוך הקרשים. אבל ענותנותו וגדולה אהבתו. כחדא נפקין. ובחדא שריין נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים:
כרך של רומי · חלק ט״ז סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.