כרך של רומי · חלק ט״ו סימן י״ד

באנו אל השאלה הד' כשהיבם תובע לחלוץ והיא רצונה לישאר עגונה אי דינה כמורדת לדעת הרמב"ם והטור או לא מפני שאנו רואים שלא הזכירו בלשונם דדינה כמורדת וכמ"ש אב"ש את"ד נר"ו ולדעתי המעט תמהני על הב"ש אם צריך שיאמרו אותו בפי' והלא הדבר הוא סוגיא ערוכה בפ' אע"פי דס"ד ע"א כותבין אגרת מרד על שומרת יבם יע"ש על הסוגיא וכש"מ להר"ב ז"ל ובה"ה ובלח"מ והם דברים פשוטים וברורים שהרי כל עיקר טעמא דטעים הרמב"ם הוא משום דלא יהבי אחריתי והוא הוא הטעם שעליו אמרו בתלמוד' דכותבין אגרת מרד מפני דלא יהבי אחריתי ואף לכשיתעקש המתעקש בפי' ההלכ' ככל אשר יעלה מזלגו כי ידעתי כי שערי דחיות המה פתיחות ואיני יכול להאריך בפילפול הסוגיא העמוקה והרחבה בכל פינות חלקיה להראות לעיני השמש דדינה מורדת גמורה עכ"פ אסכר פי המתעקש בתשובות תשב"ץ ח"ג סי' ק"ף שעל נדונו שהיה ביבמה שדינה לחלוץ ולא ליבם מפני פיסול הגט הנמצא בגט הבעל שכ"מ ע"ז כתב ז"ל ואם היה רוצה לעמוד באלמנותה כשאר האלמנות אע"פי שהרמב"ם כתב בפ"ב מהל' יבום שאין שומעין לה זהו ביבמה העומדת ליבום אבל זאת שאינה עומד' ליבם אין ליבם לכוף אותה לחליצ' כמו שנראה מלשונו (ר"ל שהרמב"ם כתב להדיא דהטעם הוא משום דלא יהבי אחריתי א"כ באופן כזה דאינה ראויה ליבום יהבו ליה אחריתי) וכן מוכח בפ' אע"פי וכן כתבו המפרשים שם וכיון שאינה מורדת נוטלת כתובתה ותעמוד עגונה עכ"ד ז"ל מסיום דבריו אלו יקח אחד חכם ואחד תם תשובתו שהרי כתב על זו שבנדונו שאינה ראויה להתיבם כיון שאינה מורדת נוטלת כתובתה ותעמוד עגונה דוק מינה הא אותה שבפ' אע'פי ופסקה הרמב"ם וכל הפוסקים שראויה להתיבם ואינה רוצה לחלוץ הויא מורדת גמורה דבההוא פחדא יתבי כל הנשים שבעולם ולא יהבי ליה אחריתי ואין לך מרד גדול מזה שבסיבת עכובה ישאר בטל זה מג"ור והדברים נתבררו בשמלה הודו לה':