כרך של רומי · חלק ט״ו סימן י״ב

זה יצא בראשונה שאלת חכם בענין אלו היחידים שדרים בכפרים בין האומות אלה מפה ואלה מפה ואין להם מקוה כשר אם מותר להורות להם דין הגיגי' שפסק הרמב"ם והטור ומב"י ובס' הקצר סי' ר"א או לא כי ראה עינו מ"ש מוהר"י אזולאי ז"ל בס' שיורי ברכה מ"ש הרד"ק ז"ל שהעלה דהטובל בתוך גיגית כזאת עתיד ליתן את הדין כיעו"ש ומר באתריה אחזתו אחילו להורות תשובה ליחיד לעשות מעשה. וכשאני לעצמי איני רואה שום פקפוק בדבר והנה אם באתי להאריך ולהשיב בפלפלת כל שהוא כדי להורות מעיקר הסוגיאות וכמעט כל המפרשים ראשונים והאחרונים וכל הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם איך דינא יתיב וספרין פתיחו לטבול לכתחילה בתוך גיגית כזאת שלא כדעת הראב"ד. הא ודאי אריכנא מגילתא ועד בשחק נאמן סלה! ותלמידי הסובבים כסא תורתנו יתנו עדיהן ויצדקו דבאותם הימים בבואו מכתב למ"ר תכף כשנדמה לי שחזרתי לבריאותי המעט אם רב נכנסתי עמהם בענין זה ללומדו על בוריו ליום ולילה עד חצות ופלפלתי בו ככל הצורך מרישא דסדרא לברר הדברים והאמת האלה. ושוב תכף נפלתי עוד הפעם למשכב ולא נשאר לי מאותו לימוד כי אם רשימות וריש מילין. ועכשיו באמת טריחא לי מילתא למגמר בעתיקי וסימניך טינא ובר טינא. אך זה אוכל לומר לו כי בריא לי! כי מי שעומד על בורין של דברים של כל המשניות דטהרות והסוגיאות דיבמות וחגיגה וביצה בעיניו יראה ולבבו יבין במה קשים דברי הדאב"ד שעליהם הוא סומך הרד"ק ז"ל לפרש גם דעת הרמב"ם שכתב ועשאו מקוה כשר שר"ל כשר שלא לפסול את המקוה אבל לטבול בתוכו לא וכדי להפיס דעתו אני אביא מ"ש הגאון המפורסם העמוק והבקי בכל חדרי התורה כולה הוא הרב מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל מ"ש בח"א ובח"ב ולקצר הדברים אני אביא מ"ש בח"א תוך חצאי לבנה וז"ל וכבר נשאלתי על כיוצא בזה בכלי שחובורו בקרקע אי מהני נקיבה אח"כ והשבתי דזה פשוט דמהני דממ"נ אי תלוש ולבסוף חיברו כתלוש רמי א"כ אין חילוק בין היכא דנקבו בתלוש או במחובר והנקב הוא עיקר ההכשר אלא בעינן קבעו בקרקע משום גזירה שאם יראו שטובלין בכלי נקוב בתלוש יטבלו בכלי שאינו מנוקב וכיון שקבוע בקרקע שרי ואפילו תימא דבמחובר דמי א"כ בלא"ה שרי לטבול בו דעיקר ההכשר בקביעות אלא דגזרינן כלי מחובר אטו תלוש משו"ה בעינן נקבו ותו דאנן קי"ל כרבנן במס' ב"ב דס"ל כתלוש דמי וכיון דמותר לנוקבו בעודו בקרקע שרי לסותמו אח"ך דבשעת נקיבה בטל תורת כלי מעליו והסתימה אח"כ חשיב כצינור שקבעו ולבסוף חקקו ואין להאריך דזהו דין פשוט עכ"ד ז"ל ראה גם ראה כמה רב גובריה ורב חיליה להתיר בשופי לטבול בתוכו ואפילו נקבו אחר שחברו בקרקע כ"ש בנוקבו קודם חיבורו דהא ודאי לית דין צריך בושש ואעיקרא מה לנו לחתר אחר שורשי דינים הללו מאחר דאנו רואים דעת הרא"ש והטור והרמב"ן והריטב"א ורבינו ירוחם הובאו דבריהם בב"י ובבר"ה שכולם פה אחד מתירים לטבול לכתחילה בתוך כלים הללו כשנוקבם כש"ה לטבח. ומה גם אחרי פסק מרן הקדוש דקבלנו הוראותיו בין להקל בין להחמיר (אם לא במקום שפשט המנהג להפך קודם שפשטו הוראותיו כמ"ש בקדמתו ז"ל ומילתא כרכא היא מילתא דלא שכיחא ולא שייך טעות מנהג) כנודע א'"כ מי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשאו ופשטו הוראותיו אפילו בשל תורה ושלא בשעת הדחק כ"ש בנדון שלפניו דאיכא תרתי בדרבנן (שהוא מים שאובים דמקוה אמר רחמנא והא איכא) ושעת הדחק הגמור שאין אחריו כמוהו בהיות ישראל יחיד בנגעים מפוזר ומפורד בין העמים ומים אין לטהר אשה לבעלה דכגון דא ודאי אין מקום להחמיר בשום אופן ומכ"ש מדין טבילת הנהרות נפקא השתא ומה התם דכמעט רוב גדולי ההוראה אוסרים לטבול בנהרות עכ"ז כתב בתרומת הדשן ה"ד מר"ן ב"י יו"ד סימן ר"א שלא מיחו הקדמונים בדבר משום דחשו לכמה עיירות שנתפזרו שם היהודים וכו' ואין ספק בידם לחפור להם מקואות ואי הוו אסרי להו לטבול בנהרות אתו לזלזולי בטבילה לגמר ע"כ בנדון שלפנינו דאדרבא רוב גדולי הפוסקים מתירים אינו דין שנתיר הדבר מטעם זה הא ודאי כן הוא ואיך לא יהיה זה? והלא כל התלמוד והראשונים והאחרונים הם צועקים לאמר כדאי הוא ר' פ' לסמוך עליו בשעת הדחק. ואפילו ביחיד נגד רבים כ"ש בנדון שלפנינו דהדבר להפך ולא בדרך גוזמא וכאמור ומדובר וא"כ מי שם פה לאדם להחמיר אשר לא כדת? ועיין להרב פחד יצחק באות הכף כדאי וירוה צמאונו ואני בעניותי בקונ' הכללים אשר לי הארכתי למעניתי לעיני השמש והירח דדין זה הוא אפילו בשל תורה אם המועטים הם מהפוסקים הגדולים והמפורסמים ואין כאן מקום להאריך זו בלבד אטעימהו מעין הברכה ראיה אחת שקולה ומכרעת והיא זאת שהרי עינינו רואות גדול כחו של מרן מוהר"י קארו ז"ל ליסד ש"ע שלו ע"פי תלת מרבוותא הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ולפסוק ג"כ תרי מגו תלת נגד כל הפוסקים ואי מא"ה לא אריא. וידוע כמה אקהו בה אקהיתא הרבנים שבדורו ואשר קמו אחריו ואשתפוך חמימי על כלל זה לפסוק נגד הרבים ובפרט בשל תורה ועכ"ז פוק חזי מאי עמא דבר לפסוק בפשיטות כמר"ן ז"ל (יעיין להגאון הרמ"ז בחק"ל מ"ב ח"מ סימן ג' אות ט"ו ובסימן ד' אות ב' ואות י"ד מה שהאריךד בדבריו דברי אלהים חיים ועיין מה שהארכתי אני הדל בפסק מאלי"ל) מבלי פקפוק והלא דברים ק"ו אם בשל תורה ושלא בשעת הדחק כך בדרבנן ובשעת הדחק לאכ"וכ וזה ברור ופשוט איך שיהיה בנדון שלפנינו אין לחוש כלל ועיקר וכל כהאי מילתא לימדו משמאי כי אין לך שעת הדחק גדול מזה כי מה יעשה ישראל השט אחר פרנסתו כדרך יום כה וכדרך יום כה? האם נגזור על הטבע או אם נתאכזר על אחינו בית ישראל החרדים אל דברו להחמיר עליהם במקום דלא אפשר בלאו הכי? הא ודאי לא יתכן דרך ה' ומי יגלה עפר מעינך הרב החסיד מוהר"י אירגאס ז"ל? הובא"ד בתשובה מים רבים יו"ד סימן י"ו שכתב וז"ל הנח להו וילמדו ההתר כדי שלא יאמרו שכל תכלית החכמים להחמיר עכ"ד ומינה יקיש כל חכם לב המכיר האיאורופא המנועות הזאת לפי העת והזמן ה' יחזירם ויחזירנו בתשובה שלמה כיר"א ודי בזה: