כרך של רומי · חלק י״ד סימן מ״ט

נחזור לדברי החתם סופר ז"ל כמ"ש עוד דהגם דהלכה כדברי המקל בדברי אבל. מ"מ היכא דאיכא כבוד משפחה יכול המורה להורות להתאבל לכתחילה אפי' שיהיו לו כל דין מע"ל ונהי דלענין אבלות הלכה כדברי המקל באבל. אבל לענין פגם משפחה אין הלכה כמקל בפגם משפחה א"ר יעו"ש שסמך משפט חדש זה (כי סוף סוף הוא חולק נגד הסכמת הב"י ופגם משפחה זה אינו דבר חדש או נדון מחודש כי בכל מע"ל אותיה ועכ"ז לא חלו ולא מרגיש מרן הקדוש ז"ל ופסק כהרמב"ן לפי פשטן של דברים) על ראיות דטענות כמו שיראה הרואה אבל אין ספק דהכי הוא הדין ודאי מצד הדין עצמו מכמה טעמים חדא כאשר הארכתי לעיל שכל שאנו רואין עיקר הברייתא שר"ע נזדעזע מלבזותו הוי נטלה וגם פשט הברייתא לא משתעי בקרובים כלל ואדרבא פירש הדברים להדיא לרבים וגם דברי הרמב"ם ז"ל יכולין לסבול דבר זה הא ודאי מצד הדין כל הבא לבזות המת ולפגום משפחתו צריך להביא ראיה ברורה ואינה כאשר הרחבתי הדיבור לעיל זאת שנית שהרי כתבו התוס' ביבמות דל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהא אחד שפסקו דכל שלא שהא ל"י באדם ספיקא הוי ואין מתאבלין עליהם דהלכה כדברי המקל באבל נרגשו מהא דתנן במס' שמחות הספקות אוננין ומתאבלין עליהם ות"י דנראה דבס' בן ט' לא' בן ז' לאחרון איירי כגנאי הדבר שלא יתאבלו לא זה ולא זה מאחר שודאי קרוב לאחד ע"כ והגם שמוהר"ם מינץ בתשו' סי' צ"ה מתחילה רצה לדמותו לס' שמועה רחוקה לומר דגנאי הדבר שלא יתאבלו ושוב דחה הדברים וכתב דהתם שאני דודאי קרוב לאחד מהם ואין פוטר מן האבילות לא כן בס' שמועה רחוקה דלהצד שהוא שמועה רחוקה אינו חייב באבילות מן הדין וליכא גנאי אם לא יתאבלו ולפום ריהטא היה נראה דגם כאן הגם דהוא ודאי קרוב שפיר יש לדמותו לס' שמועה רחוקה כמ"ש מוהר"ם מינץ וליכא גנאי אבל הא ודאי בורכא היא מתרי טעמי קשוט האחת כי יותר יש לדמותו לס' בן ט' לראשון וכו' דלאחר ודאי קרוב ובודאי חייב להתאבל וכן הכא בנדון המע"ל הוא ודאי קרוב ולמות כל הני דבעתא ודאי חייב להתאבל ואם לא יתאבל הוא גנאי גדול באומרים העולם תפוש דעת המקילין כדי שלא להתאבל ושייך שפיר גנאי דבשלמא בס' שמועה רחוקה להצד שהוא שמועה רחוקה ליכא ריח חיוב כלל כי כוליה עלמא ידעי כי עבר זמנו אבל בס' בן ט' לראשון וכו' ובס' פלוגתא דרבוותא במע"ל הוא קרוב ודאי והוא זמן להתאבל ודאי ואם לא יתאבל כלל ותפסי דעת המקלין או ספק שהוא רחוק נמצא דהמת הזה נשאר בלי אבלות ולא בא הדבר מסיבתו ר"ל כמו ס' שמועה רחוקה ודוק היטיב. הטעם הב' והוא מבואר יותר דבשלמא בס' שמועה רחוקה או נפל והדומה לה נפל הס' בגוף הענין עצמו אי חייב להתאבל דהוי בר קימא והוי שמוע"ק או לא חייב להתאבל כי לא הוי בר קימא והוי שמוע"ר ומעיקרא לא חל החיוב כלל אבל הכא דודאי קרוב לחד מנייהו או ודאי קרוב למע"ל וחל עליו החוב מצד הקורבה והזמן. והספק נולד מבחוץ אי הוא בן לזה או בן לזה או אי הוא רשע ופטורים לדעת הני רבוותא או ישראל פשוט ומחוייבים לדעת הכת האחרת הא לא דמי אלא למ"ש הרא"ם ז"ל ח"ב סי' כ"א שהקשה גבי מ"ש בריש נדה מקוה.. שנמדר ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות ופרש"י כל הטהרות שנשתמשו בכלים ובאנשים שטבלו בו מטומתם טמאות דתינח באנשים וכלים טמאים שטבלו מטומאתם שהם טמאים ספק אחזקתיה. אבל טהרות שנגעו בהם אמאי טמאות לוקמה אחזקתייהו שהיו בחזקת טהרות והשיב דכי אזלינן בתר חזקה היינו דהחזקה היא באותו דבר שנולד בו הספק כגון בספק אי נגעו הטהרות בטומאה או לא נגעו משא"כ ס' נדה שנגעה בטהרות שאין הספק בטהרות כי היכי דנזיל בתר חזקה דידיהו ע"כ יעו"ש והגאון הרמז בחק"ל חבו חב סי' ק"י דקס"ג ע"א הביא שכתב ג"כ הריטב"א בחי' לערובין משם גר"מ ז"ל ויעוין בחק"ל י"ד ח"א סי' י"ג ובחק"ל א"ה סי' מ"ג ואני הדל בתשו' אחרת הארכתי בזה ואכמ"ל דכוותא בנדון מע"ל דהספק לא נולד כי אם מבחוץ דהוא ודאי קרוב ובודאי זמן להתאבל אלא שנולד ספק מבחוץ שמא הלכה בדעת פ' ודינו שלא להתאבל כי הוא רשע או להפך כגון דא ודאי מוקמינן אחזקתיה דקרוב הוא להתאבל ודוק היטב אלא דלענין ס' בן ט' לראשון וכו' יש לצדד הרבה ואינו ענין לנדון דידן ודי בזה. ובזה אתנח לן מאי דלכאורה הוה קשה על זה. דהא תינח שאחרי חושש לפגם משפחה ומצד זה אתה מחמיר לחייב להתאבל עליו אבל כד דייקת שפיר הוי חומרא דאתי לידי קולא שאתה מבטלו מתת כל ז' ימים ונוהג אבילות בשבת כמ"ש מוהר"ם מינץ שם משם מוהר"ם והובא בפוסקים ובראשם הרא"ש ז"ל (ומזה לא נתעורר החתם סופר ז"ל כלל לפסק דינו) וכן ראיתי להרב מטה שמעון ח"ג בתשו' מע"ל סי' ט"ו הנז"ל שהעלה שלא להתאבל עליו מטעם זה ונסתייע מתשו' גו"ר כיעו"ש אבל לפי האמו' יתישב על דרך טוב שהוא מוהר"א ששון בתשובה סוף סי' קס"ז הכריח שמוהר"ם עצמו לא חש לזה כלל כיעו"ש בדבריו באורך. ובאמת לפי האמור ומדובר מצאנו טעם מספיק למה לא חש להמוהר"ם ז"ל דהנה מלבד דמצינו דמי שאינו מתאבל גנאי הוא וכנז"ל וא"כ גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה וכ"ש בשוא"ת אפי' מדאורייתא וא"כ הדברים ק"ו כשיש כזיון משפחה כנדון מע"ל ובר מן דין גם בעיקר הדין כיון דספק זה נולד מבחוץ ובהכרח אתה מוקים ליה אחזקתיה דקרוב ודאי הוא וזמנו ודאי הוא להתאבל א"כ ממילא פטור מת"ת וכל הדינים הנז' והוי ממש דומיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר ולע"ד הם ראיו' ברורות לפסוק שינהגו אבלות בכל המתים ותו ל"מ: