כרך של רומי · חלק י״ד סימן א׳

שאלה נכבד אחד מנכבדי וגבירי עירנו יע"א גומל חסדים טובים ירא את ה' מנעוריו עושה צדקה בכל עת סוחר מפורסם ונושא ונותן באמונה ומלכים ויועצי ארץ כולם משכימים לפתחו ויהי היום הן בעון נהפך עליו הגלגל והגיע לשברים הפלא ופלא עד זבולא בתרייתא ונהפכו פניו לירקון כלוא ולא יצא מפתח ביתו החוצה מפני הבושה הגדולה כי היו הגוים והישראלים מלעיגים עליו באמרם כי כל צדקותיו לא תזכרנה כי עשאם בממון אחרים ובאלה רבות אשר לא יוכל שאת הבושה והכלימה ויהי היום ואני השואל עבדכם יוסף אחיכם מנהיג הקהלה יע"א נכנסתי לבקרו ולדבר על לבו ולנחמו כאשר אבלים ינחם והן בעון ראיתיהו כמעט אבוד בדעתו עד שברוב דברים אמר לי בפירוש מאסתי חיי ואיני מוצא שעת הכושר לבחור מות מחיים ונתגברתי לדבר על לבו בכל כחי וימאן להתנחם בטוענו כי לפי דעתו חיותו גורמת חלול ה' גדול כי אומרים עליו ועל חסדיו הנאמנים שהם גזל בידו ואם לא יאמרו כך היודעים ומכירים אותו בטוב עכ"פ הוא סיבה שיאמרו לית דין וכו'. ואם כן למה לו חיים וכאלה דברים אשר תסמר שערת בשרי ואני בכל כחי מתגבר להשקיטו מזעפו והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב ויצאתי משם בפחי נפשי והיה לבי הומה עלי על הדבר הזה וצויתי לכל בני ביתו שיזהרו לשמור אותו כי ברע הוא ואני בפעם בפעם לא נמנעתי מלבקרו לנוד לו ולנחמו ויהי כעשרת הימים בבקר השכם והשמועה באה כי אותו הנכבד ביה בליליא שתה סם המות ויהי בבקר מצאוהו מת על מיטתו וספר שערי ציון פתוח לפניו על המיטה במקום הוידויי' והתחינות והרופאים בנתוח אותו כמשפטם מצאו הסם באסטומכתו כנהוג ואני בעניותי בו ביום חפשתי בספרים מעט אשר היה לפני ובראשם הש"ע בדין מאבד עצמו לדעת וגם באחרונים וראיתי שלפי המובן בדין שלפני הוא מאבד עצמו לדעת פשוט וכשרציתי לעמוד על הדבר בשורש נסתבכתי ולא מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש שאני איני רואה בפ"ב דמסכת שמחות ששם מקור דין זה כל אלו החמרות שלא להתאבל ומנין בא לו להרמב"ם והש"ע הנגרר אחריו? ועוד מאד הייתי נבוך אם לדמות נדון שלפני למצאוהו חנוק או לאומר לעלות לראש הגג וליפול יען שכבר אמר לפני שהיה בדעתו לבחור מות מחיים אמת הרמב"ם ז"ל כתב ועלה מיד דרך כעס וכו' ואחריו נגרר הש"ע כדרכו אבל שאר הפוסקים לא כתבו כן ועל הכל לבי בקרבי היה בוער באש מלגזור עליו שלא להתאבל וכיוצא כי באמת הייתי מכירו כי היה ירא את ה' מרבים (וגם אדני נר"ו הכירו בעצם בעברו בקרב מחנינו יע"א) ואיך אדין אותו כרשע מוחלט סוף דבר נשארתי כסומא בארוב' ולא ידעתי מה לעשות כי אם לעשות כל כבוד החיים בכל כחי כבוד גרול ולימודים אבל נדר גדול נדרתי לאלהי ישראל לכתוב לאדוני נר"ו את כל העובר כי זכני ה' להכירו יפה יפה בעברו דרך עירנו יע"א ומי כמוהו מורה מגדולי ההוראה שבדורינו ליש וגבור מאיר עיני חכמים כל סתום לא עממוהו וכאשר הראני את כבודו ואת גדלו בפסק אותה עשירה החשודה כן יראני מתורתו נפלאות בענין זה לפקוח עינים עורות והיה שכרו כפול ומכופל מן השמים ואל יחסר מלכו ונר ישראל לא יכבה לעולם עד כי יבא שילה כיר"א: