כרך של רומי · חלק י״ב סימן א׳

כשנתקבלתי למ"ץ פה העירה רומא יע"א לא עברו ימים מועטים ומע' אנשי החברה הקדושה של הרחיצה שמעו מאחורי הפרגוד כי בהיותי בע"ק ירוש' תוב"ב הייתי ראש לחברה בק"ח ורחיצה אשר בעה"ק הנז' תוב"ב וע"כ חילו פני במכתב מכל יחידי החברה להיות לראש ולהקצין לחברתם הקדושה כאשר הייתי באמנה על הררי ציון תוב"ב ואני בכל כחו נענעתי להם ראשי וקבלתי עלי לשרת בקדש כאחד מהם לא נופל דבר. וראיתי כי מנהגם היה לרחוץ את המת בחמי חמין. והיה הענין בעיני מר וקשה. א' מצד האש והעצים סביב לאותו חצר ויעל עשנו כעשן הכבשן דרך חלונות הבית אשר המת מושכב בו ארצה. ב' הן בעון ע"י הגזרה הידועה בכל האיאורופה (עיין בכורי העתים) דמלינים המת לא פחות מכ"ד שעות בקיץ ובחורף ל"ו שעות וע"י זה המת נתפח ונבאש כנודע ומפורסם מכה זאת אשר עד הצואר הגיעה ושארי להו מארייהו לאותן שסייעו באותם הימי' בקיום דבר זה כי נניח ענין הלנת המת וכל מה שבא בזוה"ק בקרן זוית כי מי יודע? דאפשר דהלנה כזאת היא לטובת הכללות (לפי דבריהם) עכ"פ אין לך קלנא להאי גופא קדישא צלם אלדים גדול מזה והצער בע"ח מכל קרוביו ואוהביו העומדים ממעל לו אשר אין לו קץ ותכלית. ג' דרוב בני הקהלה עניים במקום אחד בתוך הגי"טו עומדים צפופים והנם זועפים כמעט קבריהם בתיהם ולא בדרך גוזמא ובפרט בימות הקיץ איכא סכנת נפשות וזה מלבד שכל המתים בימות הקיץ במדינות אלו כבר נגעו לדין מת שהסריח ונמצא מתבזה בין החיים בעונו' (וכאן אודיע צערי לרבים שהרבה טרחתי לתקן ולהזמין בית מוכן בתוך הגי"טו מתוקן בו כל הנצרך להרחצת המת ולשומרים. ומכי יעבור ג' שעות מפטירתו יוליכוהו הכתפים שם ומשם לבית הקברות והיינו מרוחים כמה צערים המצויינים ואפשר היה לו דין נמסר לכתפים המוזכר בסוף סי' שמ"א ועיין באחרונים ואכמ"ל אבל הן בעון אחר כל עמל וטורח ואיבוד כחי ימים ולילות לא עלתה בידי לא מינה ולא מקצתה כי הן בעון פרנסת והנהגת ישראל בעיקר הדברים שהצלחת נפש הישראלי תלויה בהם מסורה ביד ע"ה אשר לא ידעו ולא יבינו ובשגעון ינהגו ה' ירפא שבר שארית ישראל הפזורים בזאת הגולה כיר"א) וע"כ הצרים הוסף חום האש והעשן העולה דרך חלונות וראה בעיניך קורא אהוב! כגיהנם פתוחה מכל צד ופינה באותם הבתים הנמוכי' והצרים ומצוקים וע"כ אילין דהוו היה לבי בקרבי בוער באש לבטל לפחות הרחצת החמין כי כל למעוטי בטפלה ש"ד והיו רעיוני עולים ויורדים בי כי כבר נודע כי לעקור מנהג קדמון כענין הנוגע לפום ריהט' לכבוד המת יחרד הפוסק וילפת עד כי מן השמים נלחמו כי בשנת התר"ח נפטר לב"ע איש מיקירי הארץ אשר היה נמנה בועד שלהם והוא היה חולני בחולי השחפת הוא הנקרא טיזיאה ולא עברו שעות זמניות כי נתפח ונבאש דבר להפליא ויחתרו להקטיר קטרת סמים להעביר הריח ולא יכולו כי היה כבד מאד ואת כל אלה העשן כולו של מדורת העצים המבוערת לחמם המים היה נכנס מן החלונות לעור עיני הרוחצים וכל העומדים שם והבית אשר המת מושכב שם האמה מזה ובו בפרק ראיתי פני הרוחצים שנהפכו כשולי קדרה כי יראו האנשים פן תדבקם חולי הנפטר ומתו כי חוליו אשר חלה בו מאז השנים הוא חולי מדבק כנודע ותכף ומיד אזרתי כגבר חלצי וגזרתי אומר לרוחצו בפושרין גמורים ואמרתי אני אל לבי הגיע העת והזמן לדרוך על במותי ענין זה ולומר בקל קרנא או כנוס או פטור ותכף בחזרתי לביתי ולבית מדרשי נטפלתי בענין זה: