כרך של רומי · חלק י״א סימן ד׳

ולזו אם באנו לומר דכן ראוי לקבוע המנהג מטע' שכבר כתבנו דכל מקום שמתפללין האבלים איכא נ"ר לנשמה א"כ כ"ש אם יתפללו בבית הכנסת משכן לשכינה דודאי יתגדל ויתקדש קידושין דאורייתא עדיין לא יגהה מזור שהרי לפי תי' הא' המצוה היא בבית דוקא שנפטר ואפי' לגבי ב"הכ מצוה הוי שם וכ"ש דיש סמך גדול לזה שכבר הוקבע המנהג כמעט בכל תפוצות ישראל להתפלל בבית האבל כל ז' חוץ משבת שבאים האבלים לב"הב ואין ספק דהוקבע המנהג אי מטעם זה דהוא נ"ר לנשמה להתפלל בבית שנפטר המת ואי מטעם דכיון דקי"ל שם בסי' שצ"ג ס"ב אבל שבוע א' אינו יוצא מפתח ביתו אפי' לשמוע ברכות חופה או ברכ' מילה וכן שם בס"ג כתב. האבל אינו יוצא לבית הכנסת אבל בשבת יוצא ואנו נוהגים שבכל יום קריאת התורה יוצא לב"הכ ומור"ם שם סיים וכתב דמנהגם שלא לצאת אלא בשבת יעוייש"ב ויעויין להרב שלחן גבוה שם שינויי המנהגים ולעולם ולפי המובא שם ולפי המובא בספר מסגרת השלחן הנ"מ שם במנהג כל האיטאליא כמעט הרי הוברר דלפי מה שאני מכיר ורגיל מנהג ערי אפריקא ומנהג כל הטורקיאה (חוץ מאנדרואנופולו שכתב השולחן גבוה שם) הרי הוקבע המנהג ברוב תפוצות ישראל להתפלל בבית האבל ושלא לילך לב"הב בל ז' ימי אבלות חוץ משבת (ובעיר המהוללה תוניס יע"א וכל אגפיה מתפללין גם בשבת בבית האבל ואחר העמידה יעמוד הספדן על פתח הבית ודורש לעילוי נשמת המת. וכמעט כל העולם באים לשמוע לפי ערך הנדרש והדורש ושוב הולכין לב"הכ לשמוע קריאת התורה ואיני זוכר אם האבלים גופייהו יוצאים לקריאת התורה או לא) ואחר כל זה אין מי שיוכל להכחיש דקשה הדבר הרבה לשנות המנהג ובפרט במקומות דאתו למסרך שע"י יציאתם לבה"כ מעט מעט יחל הנגף בעם לפרוץ גדר גם בעניני משא ומתן והדומה ובפרט למי שמכיר ורגיל בנגעי האיאורופא הזאת. כי ע"כ באמת ובתמים בעיא העמדה והערכה לשנות המנהג. וע"כ יהיו דברי אלה דוקא באבל השוכן בין הנוצרים ולא במי ששוכן בתוך עמי. ועיין הריב"ש סי' קנ"ח: