כרך של רומי · חלק א׳ סימן ג׳

ועוד ראיה שענין כלי המכה השעות אינו דת קבועה להם. שהרי כמה כנסיות שלהם. אין להם כלי מכה שעות ולא מורה שעות אלא ודאי דמה שהוקבע בכנסיות המפורסמות היינו לטובת הכללי וכאמור וא"כ מהיכא תיתי שיהא הישראלי אסור לקובעו חוץ מבה"כ להשמיע לעם בני ישראל השעות חסד חנם. אפי' שלא היה סרך מצוה כי אם לנוח בני השכונה. כ"ש וק"ו דאיכא מצוה רבה כדי להתפלל תפלה בעונתה: והרי הב"ח ז"ל יו"ד קע"ח כתב על מ"ש הטור מי שקרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולהדמות אליהם מותר בכל ע"כ. והקשה מב"י ז"ל דכיון דמן התורה אסור ולוקה על אחת מאלו. א"כ היאך היו מתירין חכמים איסור של תורה לקרובי המלכות. ותירץ דמשום הצלת נפשות שאני ע"כ. וכתב עליו הרב ב"ח הנ"ל דליכא ריח קושיא. דל' ובחוקותיהם לא תלכו לא משמע אלא שרוצה להדמות אליהם. אלא שצריך ללבוש במלבושיהם ולהדמות אליהם. ולנהוג כמותן. שנראה כמודה לדתן ובלשון הספרי כאומר הואיל והן יוצאין בארגמן וכו' אבל מי שאין דעתו להדמות אליהם אלא שצריך ללבוש במלבושיהן ולהדמות אליהם כדי שלא יהיה גנאי אם לא ידמה אליהם. דבר זה לא אסרה תורה. ולא עליו קאי קרא עכ"ד ז"ל. והרי אתה דן ק"ו השתא ומה התם בלבושים דסוף סוף הוא מתדמה וכונתו להדמות להם וליכא טעם אחר עכ"ז מותר כיון דאינו עושה מעשה כמודה אלא משום גנאי אם לא ידמה להם. הכא דאיכא טעם עצמי בצורך ידיעת השעות אפילו בהנאת אחד מבני השכונה וגם איכא סרך מצוה. לא כ"ש דמותר: