חוות יאיר · חלק צ״ו סימן א׳

הראיתי כתב הנ"ל לגדול רב ואב"ד וכתב אלי בזה"ל אחרי רואי הויית דהרב הגאון כמהור"ר חיים נר"ו בשו"ת דת"ה בדבר הכהן אשר באהל המת דצריך לצאת חוצה ערום בלי לבוש ואל יעכבנו כבוד הבריות ואשר הקשה על זה מתוס' דמס' ברכות פ' מ"ש דמשמע משם דלאו דכהן דאינו שוה בכל נדחה מפני כבוד הבריות. ואי נימא דמהרא"י אזל לשיטת רש"י ז"ל א"כ צריכנא לתרץ קושי' התוס' אשר הקשו שם עליו. ותירץ הגאון הלז בטוב טעם ודעת אשר הוא ראוי לאשר אמרו אבל באשר נדחק לחלק בסברות דקות וקלושות בנדון דידן לנדון דכלאים ודאי דחיקא לן מילתא טובא לחלק בסברות דקות האלו מעצמינו. ויותר היה נראה לחלק דלהכי לא ילפינן משם דשאני התם דהואיל דכבר נדחה אותו טומאה אצל ישראל העושה פסח להכי נדחה ג"כ אצל כהן וסברא הזאת הוצרכנו לאמרו ג"כ בתוס' ב"מ פ' א"מ ז"ל ואפשר דבדרך הזה יתפרש נמי דברי תוס' דברכות הנ"ל באמרם שאני לאו דכהן דאינו שוה בכל כלומר דליתא בישראל אשר עושה פסח אף דמצווה ג"כ אטומאה והואיל דנדחה בישראל נדחה ג"כ בכהן. וידעתי גם ידעתי דיש קצת דוחק לומר ולפרש דברי התוס' כן. מ"מ אנן שפיר קא מחלקינן במילתא דא.