חוות יאיר · חלק צ״ה סימן ג׳

ואי קשיא על הוראות התה"ד הכי קשיא לי על מה שכ' שמחויב זה הכהן לרוץ החוץ ערום ויחף הלא מסקינן בסוגיא דפרק מ"ש הנ"ל שב ואל תעשה שאני ובכה"ג זה שבאת' לו הבשורה שמת בבית אע"פ שהטומאה עצמה היא לאו שיש בה מעשה מ"מ זה שמת בביתו בפתע פתאום אין מוטל עליו רק לפרושי משם וליצא ומה ששוהה בלבישתו לא הוי רק שב ואל תעשה משא"כ הלבוש כלאים דמעיקרא כשלבשו עביד מעשה של עבירה והכי מוכח ומדוקדק בדברי רש"י שם במ"ש וז"ל והלובש כלאים עקרו במעשה ממש שהוא לובשו וכו' וידעתי שהקורא ישיבני מנא לך סברת הכרס הזו ומנא לך להקשות אבל יעיין המשיב בתוס' בפ"ב דשבועות דף י"ז ע"א ובפרק האשה רבה ד"צ רע"ב ד"ה כלהו דמי וכו' יראה כי דברי כנים ואמיתים ת"צ וצריכים נגר לישב דברי תרומת הדשן. ואלו היה רצוני לחלק בסברא בדויה הייתי אומר דלובש כלאים חשיב מעשה מצד שנהנה בלבושו כי זה עיקר הלאו ובכה"ג אמר הש"ס בנזיר והא קמתהני' מעבירה ומצינו לרז"ל בכה"ג ריש תמורה לא תיתני מימר דבדיבורי' עביד מעשה. ובכה"ג כתבו התוספות פ' הפועלים גבי הנהגה בקל יע"ש מצינו למידין דע"ד סברא מוחשב מעשה (וגדולה מזו כתב הרב בט"ז בי"ד סי' קע"ט ס"ק י' דנקי האוחז עינים מפני נראה לרואים שעושה מעשה) ה"נ י"ל ע"י שנהנה מכלאים ה"ל כמעשה משא"כ נדון דבתה"ד. וחלילה לנו לבדות טעם לחלק כדי להשיג אף כי יש סתירה לסברא זו מפ"ק דב"ק דחישב ליושב בקרון מעשה למלקות מפני דאזיל על ידו ולא אמר מפני שנהנה ולא נראה לחלק בין הנאה להנאה ומ"מ קושיותינו הנ"ל שיש לנו סיוע שיש בה ממש מדברי התוס' המוכרחי' במקומ' נשאר שרירא וקיימא וצריכא לפנים ולפני ולפנים: