חוות יאיר · חלק צ״ג סימן ה׳

ולכאורה יש להקשות על מ"ש דילפינן ממה דאמרה תורה יכיר גבי בכור ור"ל אפי' לומר על בנו הקטן שהוא בכור ובזה משוי לבנים הגדולים שידעינן שילדה אשתו אחר נישואין ממזרים אע"פ שהיו מוחזקים שהם בניו וכ"כ הרמב"ם פט"ו מא"ב אב שהוחזק שהוא בנו נאמן האב לומר אינו בני והכי משמע בפ' החולץ שם גדול ואין לו בנים זהו קטן ר"ל שאביו נאמן עליו ודוחק לומר שמיירי בבא ממה"י. וקשה על מ"ש הטור בא"ה סי' ד' וז"ל וכתב הרמ"ה דדוקא כשלא הי' לו חזקת כשרות ע"פ האב וכו' והביאו רמ"א בהג"ה שם. וי"ל דמיירי דוקא ע"פ האב שאמר דברים שמשמעותן כאומר בני הוא זה והכי מדוקדק לשון ע"פ האב דמיותר לגמרי אלא ע"כ בכה"ג מיירי. ואין לומר א"כ פשיטא הוא מגמ' פ' י"נ אר"י אמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן וה"ה או כ"ש ממזר דמשוי לאשתו אשת איש די"ל דקמ"ל אע"פ שלא יצא מפיו בני הוא זה ממש רק שהוחזק לבנו ע"פ האב בשאר דבריו וענייני חיבה שאין נוהגין רק אב עם בנו אבל ממה שהי' אצלו בחזקת בנו אין ראי'.