חוות יאיר · חלק צ״ג סימן ב׳

ונראה בזה שרש"י דקדק לשון בני זה ממזר הוא שמשמע שאומר שהוא בנו וא"כ ע"כ מ"ש בתר הכי ממזר הוא ר"ל שנולד מחייבי כריתות ומיירי כשבא עם בנו מרחוק והוחזק שהוא בנו פה. רק שמ"ש בתר הכי ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעיה ממזר הוא לא בהאי גונא דרישא מיירי שהרי אמו לפנינו ואע"פ דאפשר שיהי' זה בבא אשתו עמו ממדינת הים והיא מעוברת ואמרו שהוא אחיה וממילא העובר ממזר דמ"מ לכ"ע לא היו נאמנים דאין אדם משים עצמו רשע ואין לומר דפלגין דיבוריה לומר שהוא ממזר אבל לא מפני שהיא אחותו רק שאשתו זינתה שהרי בתרי גופי' פלגינן דיבוריה כבגמ' פרק י"נ סוף דקל"ד דא"א בשום אופן לומר כן דלא אמרי' פלגינן דיבוריה רק לבטל חציו ולקיים חציו ממש כדבר האמור מש"כ בכה"ג הוי מבטל דיבורו לגמרי שהרי הוא אינו אומר שזינתה כלל. לכן א"א לפרש סופא רק שנולד מאשתו שזינתה ונ"ל דמיירי באומר שלא בא אליה יותר משנה דאל"כ מנא ידע וא"כ אינו בגוונא דרישא דשם מיירי שאמר בני זה וסופא מיירי שאמר אין בני זה ועלה קאי מה דאתמר בגמ' מאי ואפי' וכו'. ואין להקשות מלשון שאמר אינם נאמנים בסופא וכן רי"א אומר נאמנים דמשמע דגם בנאמנות דידה מיירי והרי היא עכ"פ משוות נפשה רשיעה די"ל שאומרת שנאנסה ובאמת לא צריכנ' לזה כי ודאי לכ"ע אין ענין לומר שהיא נאמנת רק רבותא היא אע"פ שהיא מודית. וכן ר"י נקט בגוונא דרבנן לשון רבים ומ"מ לא ר"ל רק שהוא נאמן אבל לא היא. וכ"כ טור וש"ע אה"ע ס"ד שאין אשה נאמנת.