ונראה שרש"י הרגיש בזה ולכן כתב בצריך היכרא קרא לבכור הוא דאתא דלכאורה אין לזה מובן אלא ר"ל כמו שכתבנו ור"ל שגם רבנן לא נחלקו רק על בן גרושה וכו' ומ"ש בשצריך היכרא אינו רק ביאור לשון יכיר דמשמעו כך דאין מי שמכירו זולתו. והוא דוחק מצד עצמו ומצד מ"ש בש"ס בתר הכי מפני שתירץ בדצריך היכרא הקשה לו פשיטא וכו' ואם תירץ לו דלבכור אתא ולאם מוחזק שאינו בכור לא קשיא מידי דאיצטרך קרא משום דאין כאן מיגו במקום חזקה וכמ"ש (ועי' בסמ"ע סי' רע"ט ס"ק ג') וראיתי שהרשב"ם פירש בהדיא בפי"נ שם דחכמים פליגו אתרווייהו ונראה שרמז בזה על פי' זקינו רש"י ז"ל שלא ישר בעיניו בזה.
חוות יאיר · חלק צ״ג סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.