אכן בספר בדק הבת (הביאו הב"ח רושם כ"ז) בדף ס"ב ע"ב העתיק ג"כ מ"ש הריטב"א בשם הרמ"ה וסיים בשם הריטב"א שהשיג על הרמ"ה נראה לו דדוקא גבי גט וכן במתנה דמדעתי' יהיב ומגרש וי"ל דלמא קפיד בלשון תנאי מש"כ במכר ל"ש מוכר ולוקח עצמן או יורשיהם כל שנפרע המעות זכה זה בבית. ולפני רושם במחודשים ז' הביא הב"י מ"ש רשב"א לחלק דודאי לי הוי קפידא משום דמסתמא בדוקא אתני דאיהו צריך להו מש"כ ע"מ שתתן ומה (פי' זה שעליו ליתן) יורשיו נותנים דאין קפידה אחר שהמעות ניתן מש"נ הוא מש"נ יורשיו ודעת זו מייתי רמ"א הג"ה סי' רמ"א ס"ז (ונ"ל דוקא בדירשו כסף או ש"כ מש"כ בדלא הניח רק הבית או השדה כאחרים דמו) והנה בב"י משמע דכלהו בחדא מחתא מחתינהו ודדברי הריטב"א בשם הרמ"ה ודברי הרשב"א הראשונים שזכר עם האחרונים מ"ש ר' ירום בשמו עולים בקנ' אחד.
חוות יאיר · חלק צ״א סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.