חוות יאיר · חלק צ״א סימן ג׳

וי"ל עוד שכל זמן שעסוקים בענין המכירה הוי הריצוי כמו בשעת המכירה אף אח"כ כמו דק"ל קנין מאימתי חוזר וכו' בסי' קצ"ה דא"כ (נהי דל"ק קושיית הטור על הרמב"ם דאחר דמחויב להחזיר המקום ה"ל ישיבתו עליו ריבית דלא הוי למפרע רק הלואה ודאי ליתא דכל דיש זמן לחזר' תו לא הוי ריבית כמ"ש הסמ"ע סי' ר"ז ס"ק י"א (א"נ כמ"ש הב"ח מפני דלא היה בדרך תנאי בשעת מכירה רק התחייב אח"כ לא הוי ריבית) ועוד דמלשון מחויב לחזור ולמכור גופי' מוכח דלא הוי הלואה רק מכירה גמורה לזמן) מ"מ אחר שמת זלמן שהתחייב עצמו התחייבות דידי' בטל ואין יורשיו צריכי' לקיים אפי' היתומה עודנה חי מפני דלא תלי כלל מכירה ראשונה בתנאי זה רק שהתחייב עצמו בכך ואפי' מכר כבר דשב"ל ונשבע לקיים המקח לא כייפינן ליורשי' כבהג"ה סי' ר"ט ודמי למתחייב עצמו בקנין לחבירו שימכור אחר שנה קרקע פלונית בסך פלוני ומת שבלי ספק לא יעלה על דעת שיוכרחו יורשיו לקיים ולמכור.