חוות יאיר · חלק צ״א סימן ב׳

ומ"ש אח"כ במעשה ב"ד הנ"ל וז"ל שבאם יבוא וכו' אזי מחויב וכו' ולכן נדחוק ונאמר דמסתמא היה בענין שכמר זלמן מחויב כגון שהתחייב עצמו בשעת המכירה ובכה"ג והרי עדים נאמנים לומר תנאי היה בדבר ה"ה וכ"ש דמצי ב"ד ח"מ לומר שהתחייב בשעת מכירה וע"ד כך מכרו לו (ואין זה סותר למ"ש במעשה ב"ד לאחר מכירה הנ"ל התרצה וכו' די"ל דתכ"ד הוי דק"ל בכל התורה דכדיבור דמי חוץ ממימר ומגדף וכו' והוי כשעת מכירה) א"נ שמ"ש התרצה ר"ל ע"פ בקשת המוכרים שהתנו כך (ונהי דאין ראיי' ממ"ש במעשה ב"ד בכל אופן המועיל דלא קא' רק גוף המכירה כמבואר בהדיא) י"ל אחר שכתוב לשון מחויב מסתמא הוי בענין המועיל לחיוב וכה"ג כתב הטור בשם הראב"ד גם הרא"ש והובא בהג"ה סי' ס' ס"ו).