חוות יאיר · חלק צ״א סימן י״ג

ואם הי' אפשר בשיקול דעתא קלישת' להכריע בין הפוסקים היה אפשר לו' שנלמד לענין קפידה דל"י גבי מכירה והלואה לשון בני אדם מלשון תורה שהרי רז"ל דרשו בפ"ק דמכות בשמעתה' קמייתא גבי עדים זוממין לו ולא לזרעו וכן לו ולא ליורשיו דהענקה הנ"ל ונהי דל"ק אדרשב"ג גגבי גט דס"ל דבלשון בני אדם אין קפידה וכאשר דבר זה ברור לדעתי אין ללמוד מלשון תורה דלשון תורה לחוד וכו' מש"כ בקפידה גבי מיכרה והלואה דנחלקו הפוסקים בדינא אפשר ללמוד מלשון תורה וזה מוכח בשמעתתא קמייתא דמס' פסחים ובתו' בענין מ"ש שם נ"מ לנודר מן האור יע"ש מיהא יש לדחו' ולומר דנהי דגב נדרים בספק הולכים אחר לשון תורה כדמוכח בנדרים דנ"ה גבי נודר מן הדגן ודנ"ו גבי עליה ועיבורו של עיר היינו משום דעני נדרים דברי תורה הם מש"כ דברי בני אדם ממש בענייני משא ומתן הרי בפ' ראשית הגז ואמרו אפי' בלשון חכמים לשון תורה לחוד (מיהו יש לדחות דשם לא מיירי רק בשינוי המלה) ועי"ל דאפי' היינו לומדים דברי ב"א מד"ת היינו בביאור ופי' הדבר מש"כ בדיוק המלה ודאי דברי תורה שאני דאפי' על כל קוץ וקוץ דרשינן תילי תילי' וראי' למ"ש סוגיא דריש פסחים ד"ג ע"א דאיצטרך קרא לד"ת ולדברי חכמים ולמילי דעלמא גבי לשון נקיה והיה אפשר ללמוד ג"כ משם דלא דוקא במלה יתירה דייקינן וכענין דרשות הש"ס על לא יראה לך חמץ. קח לך. והיה לך לאות ולקחתם לכם ביום ראשון. לי ולא לאורו. לו ולא למוכר ולא ליורשיו הנ"ל דהל"ל תעניקנו וכן טובא אלא אפי' בדלא אייתר כגון לו כאשר זמם הנ"ל. לו ולא לשקו דראשית הגז. לו מדעתו דאונס לך ולא לכלבך דשלוח הקן וכה"ג טובא דלא מייתרי דדרשינן רק ממשמעותי' וכה"ג בדרוש דלכ"ם ובכמה דרשות וכבר הוכחנו ג"כ למעלה מלשון הפוסקים דדיוקא דלך לא מצד יתורא אמרינן לא ליורש ששהרי דייקו ג"כ במלת תתן.