חוות יאיר · חלק פ״ז סימן ב׳

אהו' ידיד לא ידעתי למה זה ישאל לשמי הלא גלוי וידוע לפני כסא כבודו מ"ש הריב"ש בשם הרמב"ן בתי' שצ"ט ותמצית הדברים שאין לסלק הלוקח מפני חשש הערמ' כל שאין הדבר ניכר וברור שהוא הערמה גם לא להשביעו או להחרים כי אין זה ועשית הישר והטוב. הרי קמן שאין להשביע או להחרים במקום ספק הערמה כמו בנ"ד שאין הערמה מבוררת כי אפשר שהאמת עם המוכר שהלוקח נוח לו בלא משכון כי באמת במשכון יש לו להטריח בשמירתו ואם נאבד אפילו באונס צריך לילך בדינא ודיינא. איברא שהריב"ש כתב שבעל העטור ז"ל כתב דכל היכא שיש לחוש להערמה יכול בן המצר להחרים סתם עכ"ל הרי מבואר שיש מחלוקת בדבר אם מחרימים במקום שיש לחוש להערמה. אבל כבר בא הגאון מהררי"ט בחלק ח"מ סימן ס"ז והשוה המחלוקות וכתב וז"ל ויראה לי דבחרם סתם אין הרמב"ן והרשב"א חולקים על בעל העטור שלא אמרו אלא שאין מזקיקין את הלוקח לחרם ולשבוע' חרם דומיא דשבוע' אמרו שמזקיקין אותו להטיל חרם עליו אם עשה ערמה הא לא מקרי טוב וישר כו' אבל חרם סתם שמחרימין על מי שעשה ערמה כו' שיודה בדבר בפני ב"ד בכגון זה אין בית מיחוש ולא הקפדה בדבר. תדע כו' ע"ש הרי הותר הספק האשון שנסתפק מר.