והנה מה שבדק לן מר בבבי תרי הבאים לפניו ודאי זאת לא זאת כי אם לפי רוב הענווה כי הכל גלוי וידוע לפני כסא כבודו וכל רז לא אניס ליה וניירו נייר חדש. וניירי מחקא ויוכל להזדייף בנקל ח"ו. ע"כ היה מן הראוי ומדה נכונה למנוע דרושי אך ורק משום רחימתא עזיזא אני פי מלך אשמור כאשר גזר עלי אומר להשיב לו דעתי הקצרה בדרך קצרה. ואען ואומר ע"ד האלמנה שנתנה מאה ר"ט לראובן בהלוואה ועשה לה שטר עליהם בכא"ה כו' ואחר מותה יהיו הק' ר"ט במתנה גמורה לראובן כו' ואחר פטירתה באו יורשי בעלה ותובעים הק' ר"ט הנ"ל מאחר שמעולם לא נשבעה על כתובתה נשאר הכל בחזקת בעלה ואין ממש במתנתה כו' ע"כ. נלע"ד ברור אם אין היורשים יכולים לברר בירור גמור שהמאה ר"ט הנ"ל באים מעזבון מוריש' אזי זכה ראובן במתנתו ומקור דין זה הוא בפ' חזקת הבתים דנ"ג אמר שמואל מודה לי אבא כו' ופרטיו מבוארים בתשובות הרשב"א והריב"ש ות"ה ובשארי תשו' מן האחרונים ונלאתי להעתיקם באורך שלא לצורך כי הכל צפוי וידוע למר. והש"ך בח"מ סי' ס"ב האריך בזה:
חוות יאיר · חלק פ״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.