ולא דמי למה דק"ל בפרק יש נוחלין והוא בטור וש"ע סי' רפ"א דלשון מתנה אפי' באמצע לחוד מהני יע"ש דשאני התם דלא בתרי אהדדי כלל כי ודאי כוונת הנותן היה שיטול אותו פלוני אותו מתנה לאחר מותו ואין חילוק בפירוש המלות ובכוונת הנותן אם נאמר יטול פלוני מנה אחר מותי במתנה או בירושה רק דחז"ל אמרו דבל' ירושה לא אמר כלום דהוי כמתנה על מ"ש בתורה לכן אף אם כתב גם לשון ירושה עם לשון מתנה לא יזיק זה לזה ולשון מתנה הוא דמהני. מש"כ בלשון חוב הברור ולשון יהא אם היה לשון מתנה הוי סתרי אהדדי דזה קנה גופא מהיום וזה לא ואם נפרש יהיה כפשטי' שאז בעת גביית חוב יזכה בו כמשמעות לשון יהיה בזמן המבואר בשטר אז יעלה כל לשון השטר על נכון טוב לנו לפרש השקר כך שלא יסתרו דבריו זה לזה אף בדוחק כמבואר סי' מ"ב ס"ה וכמ"ש סמ"ע וכ"ש ברויחא כזה וכל כה"ג ודאי אמרינן דאזלינן בתר דעת השומעים כמ"ש לעיל והוא לפרש דברי השטר דבור דבר על אופניו באופן שיסכים הכוונה עם הכתוב בו.
חוות יאיר · חלק פ׳ סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.