חוות יאיר · חלק ע״ז סימן ה׳

וק"ו הוא ממ"ש בב"ב שם בחד גופא לא פלגינן אף ע"פ דאשר לצייר חילוק לומר שגירשה היום מ"מ לא אמרינן מכ"ש בנדון זה שא"א לתת אפשרות לחלק ואם היינו מדתנין נדון זה לההוא דב"ב דבעל אמר גרשתי את אשתי לשעבר היה נראה כאן להתיר גם יין הנשאר כי שם פליגי רב מארי ורב זביד ח"א פלגינן וח"א לא פלגינן ופי' רשב"ם דלא פלגינן ומדלא מהימן לשעבר לא מהימן גם להבא ואף כי לא דיבר שום פוסק הלכה כמי מפני דאנן ק"ל בכל גוונא בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן וכמסקנת הש"ס אפי' להבא וכ"פ טור וש"ע א"ה ר"ס קנ"ב מ"מ היה נראה ממה דמקשה הש"ס על מ"ד אינו נאמן מש"כ מדרבא וכו' ומה קושיא דגברא אגברא קרמית מכלל דס"ל הש"ס כמ"ד לא פלגינן וכדמשני ליה מפני שהוא חד גופא (והיה אפשר עוד לומר דא"א לומר כמ"ד פלגינן מפני שנשארו בתימא בתוס' אבל אין זו סוגיא לדחות דברי אמורא מהלכה מפני קושיית התוס' דלא הקשה בש"ס כמו שהקשה באמת בש"ס עליה מדרבא וברחת ורעדה אני אומר במחילה מעצמת הקדושים דאין כאן תימא ואפי' קושיא שהרי סוגיא זו הוסבה על דין פיטור מיבום שהדין נולד אחר אמירתו וא"כ גם כל נאמנות דבהלכה נוכל לפרש לענין יבום או גם לענין זנות אשתו ור"ל אחר שאמר שגירש אשתו למפרע נודע שזינתה אחר זה. וכן דקדק הרשב"ם ע"ה בפירושו אם יבואו עדים אקרי כן ע' בד"ה למפרע.