חוות יאיר · חלק ע״ו סימן ו׳

והנה גם מ"ש מכ"ת שמספר או"ה שמביא רמ"א להתיר נראה לאסור גם זה אינו שבסי' נ"ב ס"י כתב להדיא דין מרה שנסרכה דמותר ואע"ג דשם סימן ב' כ' וז"ל כתב הרמב"ם מעיים שניקבו ולחה סותמתן טריפ' והיינו שנסרכה באיזה דבר או שתלוי בהן סרכא עכ"ל. באמת שזה לכאורה תמוה ואיך תוך כדי דיבור יסתרו דבריו זה לזה ועוד דא"כ ומזה יביא ראיה יהיה דין מעיים חמור מדין ריאה דק"ל סרכ' תלויה אינה אוסרת וכמו שכ' הרא"ש מילתא בטעם לדברי הכל אלא ע"כ שאני התם דידעינן בוודאי שנקבו המעיים וכן תניא סתמא בש"ס פ' אלו טריפות (חולין דף נ') ומפרש רב כהנא שירקא דמעיי' דנפק אגב דוחקא ור"ל כמו שמצינו בוושט קרום דבק כמו גרב לח או יבש וכשגוררין אותו מצינו שניקב הקרום של הוושט רק שנסתם מחמת מכה. וה"נ ראינו בבני מעיים וכשגררינו אותו מצאנו שניקב כגון זה הרי וודאי נקב ואוסרין אותה וכן פי' ריאה שנקבה ודופן סותמת' מרה שנקבה וכבד סותמתה כולי בה"ג כשבקשנו להפרידן הרי נקב לפנינו ולכך לא מצינו שום פוסק או מפרש שיבאר בעי מעיים שניקבו וליחה סותמתן שמיירי ע"י סירכה ותדע דא"כ איך יחלקו מהרי"ק ורמ"א על גמרא שלימה דפסיק ב"מ שניקבו וליח' סותמתן טריפה ומיירי לדברי או"ה שנסרכו ואיך יפסקו הם דכשר אלא ע"כ שאני הגמ' הנ"ל שר"ל שניקב בוודאי כנ"ל וגם הגאון מהרר"י בעל או"ה לא ביקש רק לבאר זה איך מצאנו זה ופי' ע"י שראינו סרכה דבוקה או תלוי' וע"י מצאנו ראינו הנקב כשמששנו בסרכה נתגלה נקב שכבוש תחתיה וזה ברור לע"ד.