ור' שילא סבר דאין המצות תלוי בבה"ח לשמח חתן דבשעת החופה ימנוע מלשמוח אך החתן שהוא עסוק בשמחת יותר משאר בני החופה לפיכך פטור מכל וכל ובזה יוצדק שפיר בלי גמגום דאליבא דר' שילא דסבר דמצוה אינו תלוי בסעודה ממילא נמשך בזה דחתן חייב בסוכה. דהא לעיל אמרינן דטעם של פטור הוא דאין שמחה אלא במקום סעודה ובסוכה אינם יכולים לשמוח וליחד שם. וא"כ אליבא דר' שילא הדרן קושיא של הגמ' לעיל דעדיין קשה וליכלו בסוכה וליחדו בחופה וא"כ החתן ושאר בני החופה המה שווים בחיוב דבשלמא גבי ק"ש תלוי בכוונת האדם נוכל לומר שחתן טרוד יותר אבל מצוה סוכה דאינה צריכה כוונה כל כך. א"כ החתן ושאר בני החופה המה שוים בחיוב אליבא דר' שילא.
חוות יאיר · חלק ע״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.