חוות יאיר · חלק ע״ד סימן ב׳

סוגיית התוס' ד"ה חתן פ"ב דסוכה דכ"ו ע"א לפי מ"ש הרב מהרש"א דת"ק דרב שילא דחתן ושושביניו פטורים גם מכל המצוה שבתורה וס"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצות מדמחלק בין חתן לשושביניו ומה דפטר חתן מק"ש משום דטריד ולכך מקשין התוס' דלרב שילא יתחייב חתן בסוכה ומשמע דבחתן פוטר וכו' פי' דמשמע דרב שילא לפטור חתן בא לא לחייבו כך הציע לפנינו הרב מהרש"א פי' התוס' ובסוף דבריו הקשה על דברי התוס' שממה שפי' רש"י לעיל טעם פטור דתפילה משום דבעי כוונה ודתפילין משום קלות ראש ולא אמר משום דעסוק במצוה מזה מוכח דגם ת"ק ס"ל דהעוסק במצוה חייב במצוה לכך הכריע מהרש"א כפי' בעל המאור דס"ל דת"ק גם רב שילא ס"ל העוסק במצוה חייב במצוה ותמה אני לפי דעתו בכוונת התוס' מ"ש לכך נראה דקסבר חתן וכו' אבל שאר בני החופה יכולין לכוין וכו' והנה לפי זה גם רב שילא יסבור כת"ק דס"ל דעוסק במצוה [פטור] וא"כ למה יתחייבו שאר בני החופה בק"ש ול"ל להתוס' טעמא דפטור חתן משום שאין יכול לכוין ותיפוק לי' משום דעוסק במצוה גם למה חייב חתן בק"ש לת"ק.