חוות יאיר · חלק ע״ב סימן א׳

כד הוינא בשכונא בראי סיפר לי ב"ב ירא וחרד מקרא לא טהור שאירע לו כי יש לו בן זקונים קטן יחיד ומפי שיש לו ולאשתו געגועים גדולים עליו אף כי הוא בן ח' לא יניחוהו לשכוב חוץ לחדרם רק עשו לו עריסה קטנה להיות עמהם לשכב שמה בלילה ורוב הימים ובפרט ביום השבת הבן האהוב עומד ממטתו הבקר או ושוכב עם אבותיו ומתגעגע עמהם כי קטן באבריו הוא ולפעמים ישן שם עמהם ויהי היום והב"ב נסע ליריד בריחוק מקום קצת וחזר לביתו וירא והנה בנו הקטן אינו בא אל מטתו בבקר בבקר כפעם בפעם וקרא אותו אליו בבקר ולא קם ולא זע וידבר אל אשתו הלא דבר הוא קראהו את ויבא אלינו ולא רצתה ואמרה כי כבר הוא בן ט' והיא צוותה עליו שלא יבא וכעת האיש על דבריה והפציר בה ובנער ואמרה אשתו אגיד לך האמת מה שעשה זרע מרעים זה תמול שלשום שבא אצלי בבקר השכם למטתי ואקחהו בין זרועותי ורדמתי וכאשר הייתי שוכב פרקדן עלה החצוף בעלייתו של בעל ודחה גופו בקושי אבר נגד וכו' פתאום והקצתי בהלה רבה ודחיתיו ממני בכח גדול כי היה מוטל בין יריכותיי עד שנפל ממטתי לארץ והכיתיו עוד מאד ואמרתי לו לך לעזאזל המדברה מה עשית ולא השיבני דבר רק בכה בכיה רבה וחרה לאיש על דבריה וקילל לאשתו על קללותי' והכאתה לבנו ואמר הוי כסילה מה תקפידי על בן קטן כזה כי לא ידע מאומה רע והיא גם היא תשיב אמריה בשבועה שלא יבא עוד אל מיטתה כי הרגישה בשינתה כאבר חי הקטן. והבעל חזר ומהבל הדבר רק האשה ספרה הדבר אל אחות' הנשוא' והיא ספרה זה לבעלה ואותו הבעל בר אוריין הגיד לגיסו בעל בעל האשה שלא דבר ריק הו וצריך שאלת חכם לכן בא לאי בדמעות שליש ושאלני כדת מה יעשה.