חוות יאיר · חלק ע׳ סימן ז׳

ובכה"ג מיירי ג"כ דר"א ור"ז הנ"ל אפילו נימא דנהגי כרב כי מצינו בר"ז שהיה מופלג בחסידות עי' תשובה מש"כ אם זימן בני אדם אין מספיק מר שהוא סעודות שבת לומר שהוא סעודת מצוה ק"ו מסעודות ר"ח כבירושלמי וטור וש"ע א"ח סי' תי"ט דשם ר"ל להרבות בבשר ומעדנים ויין דג"כ נקרא סעוד' מי שיש לו מזון שלי סעודות וכו' וסעודה המפסקת מ"מ זימון קרואים אינו מצוה ואע"פ דיש קצת ראיה גם בזה ממ"ש זבח משפחה עי' בב"י שם סי' תי"ט דאינו ראיה יע"ש גם י"ל שכך היה מנהג בעלמא ונדר דפרישות אינו רק באסיפות בני אדם כמ"ש ושהאסיפה מצוה מצד עצמו או מצד הדרוש. וסעודות הסיום ודאי הוא ס"מ כבמדרש הביאו ב"י א"ח סי' תרס"ט ונ"ל ה"ה יום של אחריו כנהוג שהרי שהמע"ה עשה משתה ז' ימים ואפשר שגם שאחר אחריו כמ"ש גבי ז' ברכות מחמת הילולא ומ"מ מה שהביא רש"ל ראיה מהא דאמר אביי אפי' אחד סיים מסכתא עביד יו"ט לרבנן וה"ל ס"מ (מלבד מה שפי' שסיים ראש ישיבה מסכת' ומפרש צורבא מרבנן ראש ישיבה דודאי ליתא רק בחור מחודד שכ"פ רש"י בתענית והכי מוכח שם במ"ש דדמי לפרצודא וכו'. אף כי ג"כ אין ראיה משם שיהיה סעודות מצוה רק שאביי עשאו לחיבוב מצוה ותורה שזה נתן לו שמחה בלבו כמ"ש ר"י מאן דאמר לי אין הלכה כר"י דאמר סומא פטור וכו' עבידנא יומא טבא וכו' וכי ס"ד דה"ל סעודת מצוה.