חוות יאיר · חלק ע׳ סימן ד׳

כי ודאי אע"פ שלכאורה בחדא שייטו שאפו ובחדא מחתא מחתינהו מ"מ לכשתמצא יש חילוק ביניהם. דודאי דברי רש"ל על שבוע או ישוע הבן נכונים ומקובלים ומתישבים על הלב כי הסעודות בעצמן נעשו ע"ש המצוה ובשם סעודות מצוה יש לכנותם כי המצו' סיבת הסעודות (אע"פ דודאי אין דברי רש"ל מוכרחים ממה דדקדק זה מההיא דפרק גיד הנש' דצ"ח ע"ב דרב לא מתהני מסעודות הרשות דמאן לימא לי' דרב נהנה מאותו סעודה לאפשר שהלך לשם לחיבוב מצוה להורות איך יעשו ולשמוע ברכת פדיון ולא אכל מאומה [וכן ראיתי מדקדקים וגדולים נוהגים] וכן חבריו ואפי' פירושו יום שנולד שאין כאן ברכה לא מוכח מידי שהרי אמר איקלעו להתם ולשון זה אינו לשון זימון וכוונה רק לשון הזדמנות שלא בכוונה וכמ"ש בפרק הפועלי' כד הוו מקלעי ר' ישמעאל בר' יוסי' וראב"ש בהדי הדדי ועוד בפרק זה איקלע רבי לאתרא דראב"ש וכהנה פעמים אין מספר ומלבד כל זה אי נימא דכל עסק תורה במסיבה משוי ליה ס"מ כ"ש תלתא גדולי הדור אמוראים שהמה יחד במסיבה בלי ספק לא ימושו מפיהם דברי תורה אף כי רב שאמרו במס' כריתות דכ"ה ע"ב דלא סגי ליה בלי הוראה וכדבעינן למימר לכן אין ראיה דסעודת פדיון או יום שנולד מצד עצמו ה"ל ס"מ ואין להקשות א"כ רב דלא מתהני מסעודות רשות היכי דמי י"ל דהיירי בסתם סעודה של המון עם) מש"כ היתר בשירות ותשבחות או הדרוש בסעודות בר מצוה או בנשואין דלפי דעתי לא היה המנהג בימי מהר"ם כך דאיצטרך לשירות ותשבחות ומ"מ אפי' לדעת מהר"ם אין ללמוד ממנו סעודת חנוכה כי ודאי שירות ותשבחות שאמר מהר"ם הם פיוטים שאינם חובה שדרכם היה לשורר אותם על הסעודה ולא ר"ל ברכת אירוסין ונשואין ושהשמחה במעונו לכן תלאם במנהג מש"כ ז' ברכות הם מגמ' ולהוציא מכלל ס"מ סעודות חנוכה אפי' היה כבר בימיו זמר מעוז צור וכו' דהוא מנהג קבוע ואין ענינו לעשות מהסעודה מצוה דדרכו להאמר לפני הסעודה על הרוב ומה ענינו לסעודה ומסברא זו בעצמה לא גרמו ז' ברכות לסעודת הנישואין להיות ס"מ להיותם אחר גמר סעודה ומ"מ פשוט שלא נצרך מהר"ם לכל זה רק בנישואין דבת ת"ח לע"ה מש"כ בשווין (ולעד"ן דאין לנו ע"ה שדברו חכמים פה כמו שאין ע"ה שאמרו בו ששה דברים בפסחים פ"ג יע"ש) ודאי אין לך מצוה וסעודות מצוה גדולה מזו כמבואר בברכות עצמן ששון ושמחה גילה רינה וכו' קול ששון וקול שמחה וכל הנהנה מסעודות חתן וכו' והוא הוא הסעודה כי אין שמחה רק בבשר ויין וכן בסעודות הברית כמ"ש שש אנכי על אמרתיך ודורשי רשומות אמרו ביום הג' מל את יצחק וא"ז יאכל ב"ו ונוטריקון מילה משתה יעשה לכל הקהל אכן בליל שבת שלפני הברית והחתונה כ"ש בזמן הזה שערבה של שמחה וכן סעודת אירוסין וסעודת חינוך הבית יש להסתפק אע"פ דמדמי לה הכתוב גבי ילך וישוב ללקוחי אשה וחילול כרמו דודאי מצוה הם ע"ש בתרגום יונתן. מ"מ שיהיה הסעודה סעודות מצוה מנא לן אם לא שדורשין בו וע"י כך נעשה ס"מ וא"כ ה"ה נימא אם יש שם ת"ח. ולפי זה נפל סעודות הרשות בבירא דמסתמא יש בסעודה איזה יודעי ספר ונאמ' הא דבגמ' פסחים פ"ג אמר רשב"א כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי להנות ממנה הוא דוקא כדמפרש התם בת כהן לישראל ובת ת"ח לע"ה ואין לומר דפי' רשאי ר"ל מחויב כמו אין הבוגרת רשאי וכו' עיין תוס' תענית די"ג ע"ב וחולין דנ"ד וקידושין דל"ג עירוכין דכ"ח ולאפוקי ממ"ש שמונה כמנודין בפע"פ וי"א וכו' עי' ש"ע י"ד ס"ס רס"ה דא"כ לא הל"ל להנות רק להסב בה אלא ע"כ כמ"ש ומפרש כגון בת כהן וכו' ותדע דאל"כ מה רבותי' דרב דלא מתהני מסעודות רשות הא כל ת"ח נמי אלא ע"כ לא דיבר רשב"א אלא דוקא כמפרש שם והיינו דמקשה הש"ס על רשב"א כגון מאי ואתי שפיר מ"ש בפא"ט דר"א כי מזמני לי' לא אזיל ור"ז אזיל ע"ש דבסעוד' רשות מיירי.