חוות יאיר · חלק ס״ה סימן ה׳

ועתה נשיב על גוף השאלה כסדר דברים שבכתב. א' - אחר כל הנחות הללו והקדמות אלו ראה ראינו שלא דבר נכונה פלוני בפתח דבריו לב"ד שהוא מחזיק לפלוני בחזקת רשע (ואין לומר בזה שלא נתכוון לבייש דל"ל לומר שמחזקו לרשע מש"כ טוען מסרתני דלא סגי בלאו הכי לתבוע מה שהזיקו ולברר במה) על שהוציא עליו לעז שבעל נדה וגם בשביל אביו ובשביל אשתו ועל שאמר אלך ואמסור כי אין זה סדר עולם בסיפור דברי טענו' ומ"מ אם בסוף הענין יבורר שאמת הוא שפלוני הוציא לעז וש"ר א"כ חייב מלקות הוא ואין להעניש פלוני על שקראו עתה רשע כי והיה אם בן הכות הרשע כתיב ומ"מ בזה אלו נעשה בקהילה גדולה היו הב"ד קונסי' לפלוני כמבזה חבירו בפני ב"ד. ב' - בעמוד ב' תשובות פלוני גם זה פער פיו לקרוא לפ' בסיפור דבריו משוגע וכן לקמן כמה פעמים וראוי היה לב"ד לגעור מ"מ באשר כתבו והסכימו כל הפוסקים שבענייני קטטות הולכים אחר סדר העולם ודר הבריות וכמש"ל סי' ג' (ומצינו בכה"ג בש"ס תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן. תרדא כדי שיעברו מים לחביות תנן פ"ב זבחים דכ"ה ע"ב יעיין ערוך ערך תרד) ואין סדר העולם להקפיד על זה אינו ראוי לעונש. ג' - מה שהשיב וכפר שלא קראו בועל נדה רק אמר שמחזקו לרשע ובועל נדה עד שיברר שאני רשע עכ"ל הנה כמה וכמה דברים אני רוא' בהגדות עדות הן בהעלמת קצתם דברים רבים שהעמידו חביריה' הן בשינוי לשונות ולא ידענו מה אדון ב"י ומ"מ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות לפי דברי העד כמר פ' משמע שקראו סתם בועל נדה וכן לפי דברי כמר פ' וכן לפי דברי כמר פ' רק שלפי דבריו השיב פ' וקרי פ' ראש בריוני ורשע (וכן לפי דברי פ') חזר והשיבו וקראו רשע וממזר וגם כמר פ' העיד שקראו ב"נ אך לפי דברי פו"פ משמע שדיבר שמשקר כמו ב"נ וכן לפי עדות כמר פ' כך הוא רק שהוסיף שפ' חזר וקרא לפ' ראש בריוני כעדות כמר פ' וכן העיד ר' פ' רק שלפי דבריו חזר פלוני וקרי לר' פ' רשע. ועתה הדור אתם ראו איך נפל השינוי והבלבול בדברי עדות הנ"ל ולפי קצת העדים ק"ל אתה מכחש כמו ממזר אינו כלום ומכ"ש לפי קצתם שחזר וקראו הרי עביד דינא לנפשי' ורשע גרע טפי טובא מממזר שהרי הקורא לחבירו ממזר חייב מלקות ורשע יורד עמו עד לחייו וכמ"ש רש"ל ומכ"ש לפי מ"ש סי' ג'' לפי עדות כמר פ' וכמר פ' קרי ר"פ לפ' ג"כ רשע עם בועל נידה היה ראוי לעשות דין פ' על ש"ר יתיר' כי שילם לפ' תשלומי כפל וכן לא יעשה וכן הוא לפי דברי עדות כמר פ' ופ' ובזה אף שחביריו העדים אמרו לא שמענו י"ל כך דרך העולם ולא דמי לראי' שבס"ס ך"ט בח"מ דדרך בני אדם לראות דבר הנעשה בפניהם אבל לשמוע כל מלה ומלה בדקדוק אין זה. ה' - ומה שהתנצל ר"פ מ"ש אלך ואמסור מפני שהיה שעת חימום אין זה התנצלות כי היתר שעת חימום הוא דוקא לגבי הכאה כי חידוש הוא מה שהתירו זה דהא אמרו רז"ל א"ה בעי ליתובי' דעתי' ואדם מועד לעולם והבו דלא לוסיף עלה לגבי הוצאת ש"ר וכמ"ש בסי' ט' ומ"מ שם כתבנו דאין לר"פ דיאן מוסר בזה מטעם אחר ע"ש. ו' - בעמוד ג' תבע פ' לפ' על מה שהוציא דבר וכו' כנזכר בעמוד ד' שלא היה גדול כציפורן נ"ל אם כוונתו הוא על שאמרו עליו שהשליך יצר לבה"כ ובודאי לפי ענין והנהוג לא יעשה כן ואף לפי עדות כל הנשים הריון מקולקל או נפול מעוך מקרי ילד לא מקרי והיה ראוי לעונש מצד מגדר מלתא אבל מצד הדין שבענייני בושת הכל הולך אחר המובן כאשר כתב והאריך הגאון רש"ל א"כ באם כל השומעים בינו כוונת הדיבור שהיה על הנפל א"כ מדין אין עליו עונש שהוא היתר גמור לזרוק נפלים לא יספדו ולא יקברו וכמ"ש בש"ס מס' פסחים דט"ו ובספ"ק דנדה דף ט' בשפחתות של מסיק והוא תוספת' בפט"ז דאהלות על משנה שם בס"פ בור שמטילין בה נפלים ובישראל מיירי כדמוכח בש"ס הנ"ל שמעינן דאורחייהו בכך. אכן באשר לדעת הנשים םוע"ה הוא מעשה תועבה רע ומר ראוי לעונש קצת וכדבעינן למימר לקמן. ז' - שם השיב פ' הוא כסיל הוא אויל הוא רשע הוא מסור מפני שקראו בעל לה"ר וכו' הנה בהתנצלות הזה אין בו ממש ולדרשה קא אתי וכי ס"ד דמאן דקרי לחבירו גוותן דשרי לי' לקרותו עובד ע"א או כופר בעיקר לפי דרז"ל בפ"ק דסוטה או אם קורא לחבירו רגזן או שקרן דיחזור ויקרא חבירו עובד ע"ז וכהנה רבות אדרבה כל מה דנוכל להקל ולתרץ דברי מוציא ש"ר עבדינן כמ"ש בח"מ סי' ת"ך גבי בן הזונה ופסול ואף דיפה השיגו הגאון מהרש"ל והדין עמו (וכי ס"ד שיתנצל זה שקרי לחבירו מועל בהקדש לנהנה בלא ברכה ורוצח למלבין פני חבירו וגזלן שלא השיב לו שלום וגנב לגונב דעת) דהכל הולך אחר הבנה השומעים אדרבא משם ראיה לפי סדר העולם אין זה זלזול כלל. ח' - שם מ"ש שאין זמן רב כזה נקרא שעת חימום ומ"ש בענין נפל הנשלך אין צורך להשיב עליו שכבר כתבנו באלה. ק' ע"ד מה שטען עוד בשביל שזלזל כבוד אביו הותר לו לתבוע עלבון אביו ואביו זקן ות"ח וכו' אמת הוא כמ"ש גבי ראובן עלבון אמו תבע וראי' ממה שארז"ל ומקללת יולדיו בפניו ונחלקו הפוסקים אם ה"ה מקללת אותו עיין בב"י בא"ה סי' קט"ו ואפילו צורבא מרבנן בעלמא מחויב למחות ביד המקנטרו ומביישו שהרי נפיק ריחשא מאודני' דרשב"א בההוא עון ואף ע"פ שכתב מהרש"ל שאף אם הוציא ראובן ש"ר על שמעון לא הותר לשמעון להוציא ש"ר על אבי ראובן דריבך ריב מ"מ י"ל אם הוציא ראובן ש"ר על אבי שמעון שרי לשמעון להוציא ש"ר על ראובן דברא כרעא דאבוה. י"ל אבל אין זה נכון רק בענין שנוגע הש"ר גם לו כגון שקורא לאבי שמעון ממזר וכיוצא בזה מש"כ אם קוראו רשע וכל מום רע אף דמחויב הבן למחות ככל האפשר ולריב עם ראובן מ"מ אסור לו לחזור ולהוציא ש"ר על ראובן ואם ירצה אבי שמעון יתבע את ראובן אם היה בפניו או בענין שכתב מהרש"ל ס"ס מ"ב ולא דמי להכאה שכתב הרא"ש בפרק המניח סי' י"ג שאפי' אחר יכול להכות המכה להציל המוכה ע"ש. י"א - וכמ"ש באשר אין פ' מחויב במה שדיבר על אבי פ' ולא נקרא ש"ר כלל אפי' אם היה מדבר כך על פ' עצמו כבסי' ל"ב. י"ב - ומה שביקש ר' פלוני לומר דין חדש שאם ראובן קרי לבן שמעון רשע שרי לשמעון לחזור ולקרות ראובן רשע שהרי אם בן שמעון רשע שרי לקרות לו רשע בן רשע. ליתא די"ל אף דשרי לקרות בנו רשע בן רשע. מ"מ אסור לקרותו אותו רשע דהשומעים סוברים מצד עצמו ולכך אין התנצלות כלל לומר שלכך קרא לפלוני רשע מפני שפלוני בנו הוא רשע. וצ"ע בש"ס דרז"ל על את אביה היא מחללת. עוד נ"ל דלא שרינן לקרוא לרשע בן צדיק או בינוני רב"ר בשכבר אביו מת וראי' ממדרש תנחומא ואתחנן בנפשותם ולא באבותם גם לא ברירא לי זו ההלכה וכמו שהארכנו בספרינו מ"ח בא"ח סי' קכ"ח יע"ש וגם בת"ח פקפק בזה. י"ג - חזר ותבע פ' והחזיק לפ' בב"ד בשם רשע על שקראו ממזר בן הנדה וכזה לא העיר שום עד א"צ להשיב ופ' נאמן אבל מה שטען משעת חימום ליתא שזריקת התינוק אינו ש"ר כלל וכמ"ש סי' ו' (מיהו בזה י"ל מאחר דלדעת רוב המון עם ונשים הוא איסור וזלזול גדול למי שעושה זה שייך שפיר כי יחם לבבו). י"ד - ע"ז טען פ' מה שטען כאן ביקש לטעון ולהשתבח בקלון חבירו ומ"מ ומ"מ לא כיון יפה דעד כאן לא התירו בסי' י"ז ס"ד ובסי' קע"ו סל"ה רק שיכול להושיב אצלו אחרים אבל עכ"פ בעל דבר עצמו יטעון או ישב בביתו וישלח מורשה מש"כ אם הוא בב"ד אין הנתבע והתובע יכולין לעשות מורשה לדבר וכ"כ בש"כ סי' קכ"ד. ט"ו - ובטענה שני' התכבד ג"כ בקלון רבו של פ' והוא ידוע ואף שבגוף הענין בזה הדין עם פ' מ"מ כוונת פ' ורבו הי' שגבי הוצאת ש"ר לא שייך שיעור שעת חימום דכל שעה שעת חימום מיקרי ושרי למסור ופ' הבין שי"ל שגבי הוצאת ש"ר לא שייך שעת חימום להתיר כלל ועל כן אמר שטען נגד עצמו וע"ה ובור קרי לי' אבל לא הבינו. ומ"מ בזה יפה כח פ' אבל כבר כתבנו שלא נצרך לתירוץ שעת חימום ובלאו הכי אין על פ' דין ודברים באלם ואמסור ולא באינך הנ"ל. ט"ז - ע"ז חזר פ' וקרי לפ' רשע תוך סיפור דבריו אף כי אין בהם ממש אדרבה אף כי אמת הוא בענין הנפל שפ' אמר אין ניקש מ"מ הרי העידו מרת פ' בשמה שפ' כעס על שהשליכו ואף אם לא כעס אפשר לומר שדעתו היה להראותו עוד ומה שנעשה לא ברצונו ולא ע"פ דיבורו נעשה ומכ"ש לענין דין שימור ימי טומאה דאחזוקי איניש ברשישי לא מחזקינן ומסתמא אף שאמר שלא כלום הוא חשבו להחמיר להמתין כיולדת נקיבבה ונאמן אדם לומר פרוזבל היה לי ואבד ובהיתר לקחתי ריבי' וכיוצא בזה. ושנלן שהיה בו צרת ולד ושהיה בו עצם וגם בזה קצת אחרונים מקילין לענין חומרא יתירה זמן המתנה דידן לנקיבה. י"ז - התנצל פ' מה שאמר שתוך בה"כ תהי' קבורות פ' עפ"י הגמ' לאו כל כמיני' לפסוק דיני' דהאי גברא במה ולהטיל עונשים ואין בדרש התנצלות על ש"ר וכמ"ש והדרשה תדרוש ומ"מ קללה תחשב ומצד הדין אין בו עונש דמי למ"ש סי' ל"ב. ומה דמשמע שקרא פ' לפ' רוצח וגנב לא ידעי עדות גמורה וראיה לדבר גם לא תבע רפ עלבונו באלה. מה שהעיד כהר"ר פ' סוף ע"ד אין כאן רק עד אחד וכמ"ש סי' כ"ז לקמן ואפי' היו כאן שני עדים הרי פ' אמר תחלה שזרק תינוק לבה"כ ומה שהשיב שמשקר כמו ממזר כה"ג אינו ש"ר כמ"ש בדינים סי' י"א רק שבסי' ו' כתבתי לפטרו ומאותו טעם נפטר גם ר"פ ודו"ק. י"ח - עוד שם ביקש לפסול כמר פ' בשביל שתולה בדין עם פ' ואפשר לפי שעה הוא רשע לא ידעתי שום טעם בזה דא"כ יפסל כל מי שיש לו דין ודברים ותביעה עם חבירו. י"ט - ומ"ש ראי' שתמול שלשום ביקש אותו לעדות נגד פ' ולא רצ לבוא ש"מ שלא רצה להעיד נגד פ' מה בכך שמא לא ידע דבר ולא רצה לבא חנם לב"ד ולא מחזקינן לי' שעבר באם לא יגיד וכבש עדותו ואם תמצא לומר שלא יפה עשה וכבש עידותו שמא לא היה לו פנאי כאשר טען פ' ע' י"ד ואת"ל שנמנע הואיל שהוא נגד פלוני מ"מ לא מחזקינן לי' שיעיד שקר דסברא זו ארז"ל תרתי לא עבדי וכבישת עדות לא חמירי לאינשי מש"כ עדות שקר. כ' - עוד ביקש לפסול פ' לעדות מכח אהבה ידוע שיהונתן היה כשר עדות לדוד לפני שלקח אחותו אף שנאמר נפלאה אהבתך לי וגו' ויהונתן אמר את אשר יבקש את נפשך יבקש נפשי והכי ק"ל דאוהב ושונא כשרים לעדות וכמ"ש לר"י לא נחשדו וכו' ומה שהאריך בלזות שפתים על פ' בלעג הרבה ותמהון לבב אין זה רק הוצאת דבה ואפי' לא יתבע פ' עלבונו ראוי לגעור בו מכ"ש באם יתבע שיעשה לו משפט חרוץ והרי גם אני מן הנשאלי' בהוראת שלחופי' ומן המתירים. ומ"מ וכי בשביל שפ' ביקש להחמיר כמהר"ר ישעיה ז"ל וממה שהבין מדברי א"ו הארוך נאמר עליו שהוא רשע גמור ממשנת הגס לבו בהוראה וכו' חלילה לא יעשה כן בישראל וכן בשאר דבריו בזה הדף הבל יפצה פיו ולא מצא ידיו ורגליו בהם ואמת הוא מה שדיבר פלוני שלפעמים הרשות ביד ב"ד לפרוז על דין תורה בקצת דברים כמ"ש. כ"א - עוד טען פ' איך דיבר פ' בפה מלא לפני ערלי' וכו' אם אמת הוא היה ראוי לענוש עכ"פ מן הקהל כמבואר בהג"ה ס"ס שפ"ט. ואפשר היה לומר שיש לו דין מסור הואיל שדיבר לפני הערלי' ולא דמי למדבר לפני הקהל דאין לו דין מסור כמ"ש שם אבל ר"פ מכחש שלא היו שם ערלי' ואין עדות על זה) אבל ראיתי לקמן עי"ז שר"פ טען שלא ידע שישבו שם ערלים ואין קטנה זו מספקת שלדבר דברים כאלו היה לו לראות תחילה ומ"מ אף ע"פ שמסתמא יש ג"כ עדים על זה אין ברור להתיר לקרותו ח"ו על זה מסיר אף שנסתפקתי כי לא ברירא לי) וי"ל הואיל שהדבר ההוא היה מפורסם א"כ אם דבר לפני יהודים לבד מה פשעו ומה גילה נסתרות מש"כ שם מיירי בדברים נסתרים שע"י שהוא גיל' אותם לפני קהל ועדה תיפוק מיני' תקלה וזה ברור. כ"ב - ביקש פ' שיעשה לו דין מפ' הואיל שחששדו מאשתו בימי טומאתה גם זה הבל הואיל שלא דיבר בפי' ונתן לו שם בועל נדה או הוציא עליו שם זה רק אמר מכח סברא מיסתברא לי' כך אין לו עליו דין רק אם חשדו בכשרים יקבל דין שמים. כ"ג - עוד ביקש פ' שר"פ יקבל תשובה ולעשותו רשע מפני שהמרה עם אותו כומר בהמר' ח"ו בביאת המשיח לפני זמן קצוב גם שדיבר שכל שנפטרו בהמשך זמן הזה הם רשעים גמורים אם אמת הוא אין אלתו דברי חכמה ומ"מ ברור שכוונתו לא לרעה היתה וכל מעשה אדם הולכים אחר כוונת הלב ורחמנא לבא בע' ומ"מ לא קרי פ' לפ' בשם רשע רק סופר דברים. עי"ז טען פ' איך קראו פ' על לא דבר ראש בריוני בפני רבים הנה למעלה נזכר זה בעדות כמר פ' ואפי' היה כאן שני עדים נראה דכינוי זה הוי כמו נבל ודוק וכיוצא בו דאין עליו כלום מדין תורה כמ"ש סי' ד' בדיני' אבל אם לא היה כאן עדו' ואפי' עד אחד לא מהני אם מודה שהרי מודה בקנס פטור מצד הדין מכ"ש אם מכחיש העד דפטור כמ"ש בש"כ סי' פ"ו סעיף קטן מ"ה. טען פ' איך שקרא אותו פ' לפני ד' חדשים חצוף בהליכתו לדוכן זה היה מעשה רע ומר מאד כי לא סגי דלא מברך לי' לפי מחשבתו הניכרת אף גם זאת יעשה לו בבה"כ ובי"ט בודאי היה לצבור לגדור גדר בשעת מעשה אבל מסתמא בלחש דיבר ואין עדות בזה גם מ"ש עוד שכמה פעמים אמר ר"פ אלך ואמסור לפני הרב צריך עדות וחצוף מבואר דמצד הדין פטור בדיני' סי' ד'. ל"א ע"ב מה שטען פ' נזקקין לתובע תחלה לא דק דזהו שייך דדוקא בתביעת ממון וכמבואר סי' כ"ד מש"כ בדברי קנטורים ודבר שאי אפשר הוא שהרי הקנטורים והסכסוכים והוצאת ש"ר של שניהם מעורבין ותלוין זה בזה ומ"מ כפי מה דאפשר אברר דבריהם בדרך שביקש. עכ"א אין בו דבר ממש להשיב עליו. ל"ב עכ"ב ענין התנצלות פ' על שקרא לאבי פ' מפני בית הכסא ע"פ הדין אין בזה דין ש"ר ואין צריך להתנצלות לדינא. ל"ג עכ"ג מה שנוגע בענין אשתו של פ' אין הדברים ברורים בין שתי נשים הללו מי המתחיל ומי המסיים גם לא נשאלתי בזה. ...