חוות יאיר · חלק ס״ב סימן ז׳

ובכל בכה"ג צ"ע ג"כ אם הדיין ואפס זולתו יודע שעד המעיד פסול היאך יעשה ונ"ל אפי אם (ע' כרך א' דקפ"ז ע"א) הוא ת"ח דארז"ל אל תהרהר אחריו וכו' ואמרו קצת מפרשים שלהדדי קאי אל תהרהר שמא ר"ל שיש ספק רק ודאי מ"מ היינו לדונו לכף זכות מש"כ להכשירו גם כאשר לענין ליטרא דדהבא אין לנו ת"ח ה"ה לדבר זה. אבל לביישו לא ניתן רשות אם נודע חטאתו ונתבייש מלעג הבריות כ"ש אם מעתה מתנהג בטוב וכמ"ש בעלי תשובה אשרי זקנותינו וכו' ולא מיירי בניכרים לבעלי תשובה רק אותן אשר ידעו נגעי לבבם היו אומרים כך ובמדרש כי בתחבולות תעשה לך מלחמה עשה אדם חבילות של עבירות וכו' משמע לכאורה שזה מספיק אף כי להקשות מהא דתנן אין לפניו לא מקח שוחד כבר הרגישו המפרשים בו וגם אני עניתי חלקי בג"ה ואין זה מקומו רק המבוקש פה שאין רשות לאדם לחרף חבירו על חטא שעבר זה זמן רב אם מתנהג עתה יפה. כ"ש זה שאומר שעש' תשובה ושקיבל עונשו מהקהל.