חוות יאיר · חלק ס״ב סימן ו׳

עוד בא מעשה לפני שתבע א' שדכנות וזה כפר בו שלעולם לא דיבר עמו בזה וכאשר חבירו אמר שיביא ראי' ועדים כעס זה ורץ אל המזוזה והניח ידו בכעסו ואמר הריני נשבע בשם של שדי שאם יבא לי שבוע' אשבע כי ידעתי דעתך שסבור אתה שאתפשר עמך. וכן הוי שחבירו הראה כתבו וגם שאר ראיות והוצרך לתת לו שדכנות. ואחר זמן בא הנתבע לפני בדין ונתחייב ע"פ הדין שבועה ונסתפקתי אם נקרא שבועה שעשה לפנים שבועת שוא כי י"ל שאני נשבע שיאכל נבילות שנשבע בהחלט ועל דבר המצוי לו ובידו מש"כ זה אכתי בא לו השבועה וסבור היה שודאי יטריחו הדיינים לעשות פשר טרם יפסקו הדין ודברתי על לב הנתבע בפרך ובפה רך והכרחתיו לפשר ובפירוש אמרתי לו שלא אתן לו שבועה בשום עניין פתיתיו ונתפייס ונתפשר ולולי זה פרשתי מלדונו כי צל"ע אם נקרא חשוד.