בשלמא להקשות איך בכל דין נדון אוהב שנאמר ואהבת לרעך כי גם לחבירו אוהב נמצא שניהם שקולין מש"כ באחד רשע קשה. ואם לא נדינהו אם הוא נתבע נמצא חוטא נשכר. וי"ל דהיא נותנה דמדכתבה תורה לא תטה משפט אביונך ש"מ דהרי לשונו וכדבעינן למימר. ומעשה שהי' שאחד לוה ממני וטען על מקצתן שפרע ונשבע לשקר ואחר שנה בא לפני בדין ולא רציתי לטפל בדינו לא משום דמותר לשנאותו דא"כ כל רשע וצדיק נמי וע"כ נאמר דהיינו דציוותה עלי' לא תטה משפט אביונך דאע"פ שמותר לשנאותו בעת המשפט יהיו שניהם לענין המשפט ההוא שקולים ובכה"ג אחר שאין השנאה טבעית רק ע"פ דבר ה' אין לחוש דדעתי' יטעהו ולא חזי לי' זכות' כמו בשאר שונא ודוק. מש"כ כשעשה לדיין עצמו מעשה רשע או דבר שיש לו טינא בלבו ודאי ירחיק מלדונו דג"כ יש לחוש דמפני כך לא חזי לי' זכותי'.
חוות יאיר · חלק ס״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.